לוגו
לשון ההחלטות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לשון מיוחדת היא לשון ההחלטה, והקריאה בה טעונה לימוד, הכשרת הלב.

ידענו מלים שהן רשות-היחיד של המשורר. ראינוהו גורף בעצם ידיו זהוריות של אור מתוך הזרם היקומי ונותנן בתוך אבוקות – מלים. אף ידענו אותו מאבק-חשאין, בהתלהק לקריאת המשורר סיעות של מלים: הן באות, ניצבות על סביביו, קוראות פה אחד: הננו ויצאנו בשליחותך – מוכנות הן לכל, ביניהן – מלים מערימות, מוליכות שולל, מפתות אף סחטניות, החוצצות בינו ובין שליחת האמת, המלה האחת, המסותרת – – וכל אותו מאבק מתחולל ב’ארבע עינים' בין המשורר לבין הרוח השורה עליו, בתחום שהוא כולו מלפני-ולפנים. ההכרעה – למצפון היוצר, ליכולת האישית. והמלים – יוצאות לחלל העולם טבועות בחותמן שלהן: משורר פלוני-אלמוני.

מה שאין כן ההחלטה. יוצאת היא לאוויר העולם ברשות הרבים. ילדת-פלאים זו נולדת לצלילי ‘הידד’ ושריקות ליעוג. ועדות רעשניות וּועידות מיילדתן הן. אביהן פעמים אלמוני, בן-בלי-שם, לא מזוהה; ועתים ‘בנות בלי אבא הן’. יחיד ורבים שותפים בה, בהלחטה: יכולת של אישיות ו’טריזים' של התערבות זרה – –

לכאורה זכו בעלי ההחלטות והוענקו להם זכויות-יתר, גדולות ביותר במלכות הביטוי: שליחים הם של ציבור ומפעל, מצהירים רצונות ומישאלות ומאוויים של רבים, ודברם – שטרות לגוביינא. אך זכות מיוחדת זו לא ניתנה להם אלא בשכר עימעום ביטויים האישי, מתוך היתר הגהה, למעט ולרבות, קבלה בסבר-פנים עול של התערבות, פעמים – של רחוקים ופוֹלגים. וכורח זה ניכר בה בהחלטה, בין בקימוטי פניה ובין בגומות-החן שלה.

אכן, לשון מיוחדת, מוזרה לשון ההחלטה, סוג היא בספרוּת, אף-על-פי שתורת הספרוּת לא עמדה עדיין על ייחודה.

קשה לשון ההחלטות. קריאה בהחלטה חכמה היא, כבימים קדמונים, בהיות הכתב קניינם של כוהנים וחרטומים בלבד; החלטה טעונה פיענוח.

הנה אחת לפני. דומה: תמימה וחסודה היא זו, שום כוונה אינה כומסת, אף אינה מתגרה בשום דבר, בשום בריה. אך שהה-נא רגע, רגעיים: הנה היא נפקחת כמו עין, כחיוך, ופיקחות נעלמה מפציעה כאור מתוכה.

קורא אתה בהחלטה אחרת. זו דוקא מרבה דברים, אך שובה ועיין-נא יפה בה: לא-כלומית. מומיה; אחת חנוטה. הַנחת עליה אגרופך, הך במטה שבידך – לא תעלה ממנה אף באוב. ואף-על-פי-כן כוח-משיכה לשתיקתה, ואבנוּתה הולכת אחריך, אינה מרפה.

והנה עוברת לה החלטה על פניך. יהירה, אפה סולד. התבונן בה, תן דעתך; כמה גמישה היא זו, כיצד היא עוקפת בעקיפי-חינחונים דברים ורצונות ומעקשים.

ועוד החלטה. לכאורה, מונוליטית, יציקה אחת הוצקה. אך תקרב-נא תודעתך אליה: בקשי קשיים עומדת זו על רגליה. מעשה-נסים. עוד מעט – ופרחה נשמתה ולא יהא לה כל שיור ארצי.

החלטה: צינת-שיש. חמוּרת-פנים כגזר-דין. אך המבט השהוי יבחין: להט של מזג כבוש כאן, וקשב חד יאזין: כאן מתנחשל עדיין ויכוח סעור בטרם-החלטה – –

אכן, צורה מופלאה היא זו: ההחלטה.

דייקנית היא, חסכנית עד כדי קפידה, ובשעת הצורך: אמירה-לא-אמירה.

לשון רמזים וסתרים; לשון החובה והגזירה; לשון חמקנית, מתנכרת.

ואמני ההחלטה, החרטומים, שבט מיוחד הם, אוטונומי בארצות החיים והספרוּת.

[תשכ"ד]