הַיָּם אָסַף שׁוּלָיו.

שְׁבִיל־אוֹר, לֹא רֶגֶל בּוֹ תִדְרֹךְ,

עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנֵי תָאֳמֵי־שָׂדוֹת,

מִשְׁנֵה־דְמָמָה.

בַּחֲצָאֵי־שְׂפָתַיִם,

שִׂפְתֵי־תִינוֹק מְחַיְּכוֹת בִּשְׁנָת,

נוֹשְׁקִים הַמַּיִם אֶת הָאֲדָמָה –

וְאֶת עַצְמָם.

כָּל גְּמוּמִיּוֹת־הַחוֹל מָלְאוּ צְלָלִים.

גַּלִּים מְהַבְהֲבִים – וְדוֹעֲכִים.

בִּכְנַף־עָנָן

מַאְדִּים אוֹר־הַתַּמְצִית

הָאַחֲרוֹן.