הֲלֹא תִּרְאוּ:

אֵינֶנִּי עִמָּכֶם!

רֹאשִׁי שׁוֹבָךְ נָעוּל

מִתְעַלְּפִים בּוֹ גוֹזָלָיו,

לִבִּי – עוּגַב־בּוֹכִים.

בִּי, הֲנִיחוּנִי לְנַפְשִׁי!

אֵינֶנִּי בִּי.

וְצִפֳּרַי –

נִתְּקוּ מִנִּי בְּיוֹם עָשָׁן –

צוֹנְחוֹת בַּמֶּרְחַקִּים,

נוֹפְלוֹת סִיעוֹת סִיעוֹת

אֶל דִּמְמַת־הַיָּם אוֹסֵף־הַכֹּל.

וְלוּ אַרְגִּיעַ –

כְּדַיָּג עָיֵף עִם עֶרֶב,

יִקְרֹס תַּחְתָּיו בְּדוּגִיתוֹ עַל מִכְמָרְתּוֹ,

עוֹטֶה צְלָלִים יָנוּחַ וְלֹא־הוּא,

עַל עֲרִיסַת־גַּלִּים, מֵימֵי־זָהָב,

יָפוּשׁ –

וְלֹא יָדַע כִּי

תָּם.