אִמְרוּ לוֹ לְגוֹזֵר הַשַּׁיִש וְיֶחְדַּל!

לֹא יָעֳמַד עָלַי שֵׁישְׁכֶם וּשְׁמִי לֹא יִכָּתֵב בְּאַבְנְכֶם!

לֹא אָח אֲנִי לָכֶם, אַתֶּם לֹא גּוֹאֲלַי,

וְאִם אִילָן אַתֶּם – אֲנִי לֹא עַנְפְּכֶם,

וּבְהִכָּרְתִי – לֹא בֵינוֹתֵינוּ הַקַּרְדֹּם עָבָר,

וְלֹא מִכֶּם זוֹעֵק

הַכֹּרֶת

הַכּוֹאֵב אֶת הֵעָדְרִי –

וְלָמָּה תַעֲשׂוּ לָכֶם סַלֵּי־מִלִּים לָשֵׂאת בָּם צֵל־זִכְרִי?

אִמְרוּ לוֹ לְגוֹזֵר־הַשַּׁיִשׁ וְיֶחְדַּל!

*

הֲמַתִּי כְּבָר? אָכֵן!

וְאֵלֶּה מִי, הָאַרְבָּעָה? פּוֹסְעִים מֻרְכְּנֵי־רֹאשׁ,

נוֹשְׂאִים אוֹתִי דוּמָם, מוֹט־עַל־כָּתֵף, מוֹט־עַל־כָּתֵף?

מֵעֲבָרַי – שׁוּלַיִם עֲכוּרִים,

שֹׁבֶל־אָדָם אָפֹר נִגְרָר מֵאַחֲרַי,

עֵרֶב־רָאשִׁים, הֲמוֹנֵי־עָם, קִרְעֵי־פְּסֵיפָס דָּהוּי;

הַמְלַוִּים.

לֹא יְדַעְתִּים.

הוֹ, אֱלֵי אָן אַתֶּם פּוֹסְעִים בַּשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת?

הֵן לֹא פָּרַשְׂתִּי עֲלֵיכֶם רִשְׁתִּי, וּכְבָר אָסַפְתִּי שָׁרָשַׁי מִכֹּל –

אֵין בֵּינוֹתֵינוּ

אֶלָּא

קֶרֶשׁ הַנַּרְוָּד –

וְלָמָּה חֻבַּרְתֶּם בְּאֵין־חוּטִים

לְהִגָּרֵר שׁוּלַיִם־טֵפֶל אַחֲרַי?

שִׁמְטוּ כָתֵף!

בִּי הֲנִיחוּנִי – וְאֶצְנַח.

*

וְכִי אֶצְנַח בְּאַדְמַתְכֶם –

רַק עֲפָרִי

עַל עֲפַרְכֶם

יִפֹּל.

לֹא מִשֶּׁלִּי

וְלֹא אֲנִי

הָרֶגֶב הַנּוֹפֵל.