שׁוּב בַּצֶּ’לְסְמוֹר, עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

הִנֵּה הִגַּעְתִּי לָעֶרֶב שֶׁל שְׁנַת תַּשְׁסָו

וּמִקְּצֵה הַפְּרוֹזְדוֹר שׁוּב מִתְרוֹמֵם

לְהַגִּיעַ הַקּוֹל, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַסְּתָו

שֶׁל תַּשְׁמָז שֶׁבּוֹ הִתְרוֹמֵם וְהִגִּיעַ קוֹלָהּ‎,

הַקּוֹל שֶׁאוֹתוֹ כָּתַבְתִּי כְּבָר אָז

מִבְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי אֲפִילּוּ אֶת שְׁמָהּ

וַאֲנִי שָׁב וְרוֹשֵׁם אוֹתוֹ גַּם עַכְשָׁו

כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַקּוֹל שֶׁל אָז

וַאֲנִי שֶׁעַכְשָׁו הוּא מִי שֶׁשָּׁמַע