“לְפֶתַע לִיזָבֶטָה”, פָּסוּק חוֹזֵר נִנְעָץ

כִּמְסֻמָּר בְּיוֹמָנוֹ שֶׁל מְחַבֵּר

הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ. פַּעַם לֵאָה (גַּם כֵּן

מֵתָה. לֹא הִגִּיעָה לְגִילִי)

שָׁאֲלָה בַּסֶּמִינָר: רַסְקוֹלְנִיקוֹב

        אֶת מִי רָצַח?

וּלְפֶתַע לִיזָבֶטָה. תֻּמָּתָהּ.

בְּטָעוּת הִיא גַם כֵּן מֵתָה

        (לֹא זָכַרְתִּי) מִיָּדָיו.

חֲלוֹם הַסּוּס וְהַגַּרְזֶן. לִיזָבֶטָה.

הַדָּם הַזֶּה. לִיזָבֶטָה.

בְּכָל כֹּחָהּ הִיא נֶאֱחֶזֶת

בַּנְּיָר, טָעוּת דְּפוּס שֶׁנִּדְחֲקָה

הָרֶגַע לְמֹחִי, יוֹשֵׁב כָּאן בְּמִיקוֹנוֹס,

מִסְעָדָה יְוָנִית, בְּקֶרֶן הָ־14 וְהַשְּׁבִיעִית

מֵעַל מִנְהֶרֶת הַתַּחְתִּית כְּבוֹר סְפִיגָה

מַצְחִין לְלֹא תַּחְתִּית. הֲרֶחֶם־הַשְׂכָּרָה

מֹחִי, פֻּנְדָּק לְזֶרַע זָר נִזְרַע

בְּשִׁגָּיוֹן, גַּחֲמַת פִּרְיוֹן לְלֹא פֻּרְקָן

הוּא כְּעַצְמִי שֶׁבְּמִקְרֶה

נִזְרַע בָּרֶחֶם שֶׁל אִמִּי

לֵאָה לִיזָה שֶׁמִּזְּמַן הִיא נְמַקָּה

אוֹ כָּךְ אוֹמְרִים –

        הִיא נִמְחֲקָה

מִסֵּפֶר הַחַיִּים.