בשדות ליליים שועלה רעבה
תוקעת בדד
תקיעה אחת – וָדֹם.
(אסתר ראב)
תָּקוּעַ לוֹ כָּךְ בֵּין עָמוֹס לְיוֹנָה
בְּפֶרֶק אֶחָד הַנָּבִיא עוֹבַדְיָה
כְּמוֹ זֶהוּ הַכֹּל שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר
אוֹ אוּלַי לֹא גָמַר וְהוֹסִיף לַחֲזוֹת
דְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים בֶּעָתִיד הָרָחוֹק
אַךְ מַה שֶּׁרָאָה לֹא יָכֹל לְגַלּוֹת
אַף לְעַצְמוֹ שֶׁאֵלָיו עוֹד אָמַר:
מוּטָב לוּ גָמַר גַּם עִם הַשֵּׁם
שֶׁמִּכָּאן לְהַבָּא יִהְיֶה אוֹבֵדְיָה