כָּל הַלֵּילוֹת שׁוֹתְקִים. זֶה סוֹד רִבְצָם בָּעֶרֶב.

(הָהּ יַד־אַחַת בֵּין שֵׁד וּבֵין שַׁדַּי!)

זֶה הִתְנַכְּלָם לִזְנֹק

זֶה עַיִט

כִּי הוּא אֶרֶב.

אַךְ לַיְלָה זֶה שָׁתַק יוֹתֵר מִדַּי.

הוּא לֹא הָיָה רָשָׁע. כִּמְעַט אֵינֶנּוּ לַיִל.

כְּבַיָּכוֹל שָׁפוּי אֲבָל כָּל־כָּךְ בּוֹזֶה

שֶׁכָּל הָרְקִיעִים נִדְמוּ כְּגֶדֶר־תַּיִל

וְכוֹכָבִים חָדְלוּ לָשִׂיחַ זֶה עִם זֶה.

אֲנִי אוֹהֵב רִנַּת כּוֹכְבֵי־עֶלְיוֹן גַּם יַחַד

אֲנִי אוֹהֵב נִגּוּן עַד כְּלוֹת גָּרוֹן וָלֵב

אֲנִי שׂוֹנֵא דְמָמָה שֶׁאֵין בָּהּ פַּחַד

שֶׁאֵין בָּהּ סוֹד שֶׁל זֶנֶק לְלַבְלֵב.

כִּי גַם לָהָס גְּבוּלוֹ. הַכְּבָר רָאִית צַמֶּרֶת

בָּהּ נֶאֱלֶמֶת־דֹּם סִיעָה שֶׁל צִפֳּרִים?

שׁוּם צַעֲקַת־שַׁכּוּל עוֹד לֹא הָיְתָה מַמְאֶרֶת

יוֹתֵר מִשְּׁתִיקָתָם שֶׁל עֶצֶם הַדְּבָרִים!

עַל־כֵּן – דּוּשִׂיחַ זֶה. לוֹמַר כִּי לֹא שָׁכֹלְתִּי.

רָצִיתִי לִזָּכֵר כִּי כָּךְ וְכָךְ הוּא שְׁמִי.

אַךְ הוּא שָׁתַק מְאֹד. וְלֹא יָכֹלְתִּי

לִפְצוֹת אֶת פִּי לָשִׂיחַ עִם עַצְמִי.

כֹּה רַבּוּ הַזָּרִים שֶׁעֲלֵיהֶם דִּבַּרְתִּי.

זָרִים וּכְמוֹ־זָרִים… מַדּוּעַ רִבּוֹנִי

הַלַּיְלָה נְאוּרֹתִי גַם נֵאַרְתִּי

לִבְלִי אֵדַע דָּבָר עַל זֶה שֶׁשְּׁמוֹ אֲנִי.

עַל־כֵּן מוֹרְדִים חוּשַׁי בַּלַּיִל הַגּוֹדֵעַ.

פּוֹקְחִים עַצְמָם לִקְרַאת הַבֹּקֶר הַמֵּעִיר.

כִּי גְלוּי־עֵינַיִם הוּא

כִּי עֵד הוּא וְיוֹדֵעַ

שֶׁלְּדַבֵּר הוּא: שִׁיר.