אָמוּן עֲלֵי נִגּוּן אַךְ נִגּוּנָיו פּוֹרֵעַ

דּוֹרִי אֲשֶׁר לָפְתוּ יָדַיִם אֶת שָׁרְשׁוֹ

כְּדַג־זָהָב מָשׁוּי עַד אָנָה יְקַרְטֵעַ

בַּחוֹף

בֵּין קוֹנְכִיּוֹת סְמָלָיו וּמַמָּשׁוֹ?

רָאִיתָ: נוֹף נָטוּי בִּיפִי צַמֶּרֶת שָׁחָה?

כָּמוֹהוּ דַל וָגֵא מוּל שַׁעַר שֶׁנִּפְרַץ

לְאַגָּדוֹת קָמְלוּ קִמְלוֹן כּוֹכְבֵי הַשַּׁחַר

יַקְשִׁיב בִּבְלִי אָמֵן – כַּחֲזָרַת־הַשַּׁ"ץ.

הָאַגָּדוֹת הָהֵן – הֵן לֹא נִסְפּוּ־לָדַעַת

שִׁפְיוֹן שֶׁל יוֹם אַכְזָר טָרַף אֶת תֻּמָּתָן.

לַמְּדֵהוּ לֵב מֵבִין לִמְצוֹת אֶת הַקֻּבַּעַת:

לָשִׁיר בִּלְעֲדֵיהֶן כְּשׁוֹרְרוֹ אִתָּן.