אֲבוֹי לַשָּׁר! אַשְׁרֶיךָ הַבַּנַּאי! וְקַו לְקָו!

גְּעַר בִּי: “יְהִי אוֹר! וְלִדְבָרֶיךָ – שַׁחַר!”

כִּי מֶה הָיָה לוֹ לְשִׁירִי? לְמָה יְקַו?

בַּחֹשֶׁךְ הוּא חָצוּב עַל נִגּוּנוֹ וְעַל פְּסוּקָיו

בָּאוֹר – הוּא כִּרְפָאִים עִם שַׁחַר.

הֲיִבָּהֵל מֵרְאוֹת עֲדֵי עֵינוֹ הִתְהִימָה?

הֲכִי יִירָא גַם הוּא הַיְשֵׁר מַבָּט וָדוֹם?

כְּנָס אֶל אֲסוֹנוֹ יָנוּס אֶל אֵלֶם פְּנִימָה

וּבְכָל עָנָף מוּנָף תִּרְמֹז לוֹ דְמוּת קַרְדֹּם.

כִּי אֵשׁ בְּעַצְמוֹתָיו וְאֵין חֶבְיוֹן הֵימֶנָּה.

אָחִינוּ מַה מִּיּוֹם?

אָחִינוּ מַה מִּלֵּיל?

אָחִינוּ שְׁתִיקָתְךָ בּוֹגֶדֶת־מְהֵימֶנֶת.

פְּתַח פִּיהָ וְתִזְעַק עַד תְּצִיקְךָ: קַלֵּל!

הַקְשֵׁב לָאֵשׁ אָחִי –

אַךְ אַל תְּהֵא לְמַאֲכֹלֶת!

לַסַּעַר הִתְפַּלֵּל –

אֲבָל כָּבְשֵׁהוּ וְיָנַח!

תֵּן צַוָּארְךָ בְּעֹל

מִלֶּיךָ בְּמִשְׁקֹלֶת.

אֱמֹר:

בָּרוּךְ אַתָּה חֻמְרוֹ שֶׁל הָאֲנָךְ!