בּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם

רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם

תּוֹכֵן עֲלִילוֹת בַּאֲנָךְ וּמַצְבּוֹעַ

אַתָּה שֶׁהוֹרֵיתָ לִנְבֹּט וְלִנְבֹּעַ

(חָכְמַת הַדְּבָרִים הָעוֹמְדִים עַל תִּלָּם!)

שָׁמְרֵנוּ מִשֶּׁצֶף

מֵחֵן הַיּוֹתֶרֶת

מִפֶּרֶץ הַיְבוּל עַד שִׁבְרוֹן הַצַּמֶּרֶת

מִיֶּלֶל פּוֹרֵעַ צוּרוֹת בַּעֲוִית.

תֵּן קַו וּמִשְׁקֹלֶת בְּיַד אִיּוֹבִית

אַמַּת־הַבִּנְיָן לְהַדְבִּיר אֶת הַתֹּהוּ.

לָמַדְנוּ לַתֹּכֶן וְלַנֶּטַע.

לַמְּדֵנוּ מְתֹם וְדִיּוּק הַכִּנּוּי.

הַפְּשָׁט הַפָּשׁוּט. הַנִּגְלֶה. הַבָּנוּי.

עֲרֹךְ הַמַּתְכֹּנֶת – כִּי לָהּ נְיַחֵלָה.

רַבּוֹת עֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּלַאכְתָּן אַךְ הֵחֵלָּה

רַבִּים מִפְעָלוֹת שֶׁעוֹרְגִים אֶל תִּלָּם…

אַךְ אֲבִי־מַעֲשִׂים

אַךְ בּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם

מַחְשַׁכִּים יְשׁוּפוּנוּ. אָיְמוּ הַמַּסּוֹת.

אֵיךְ נִשְׁבֹּת מִמְּלָאכָה הַבְּרוּאָה לַעֲשׂוֹת!