רֵיחוֹת. וְשֵׁמַע. וּפָנִים!

מָשָׁל לְכֶרֶם שֶׁסִּיַּרְתָּ.

גְּאוֹן־חוּצוֹת

אַתָּה קִנְטַרְתָּ

חוּשַׁי כְּאֶשְׁכְּלוֹת גְּפָנִים.

אָהַבְתִּי שֶׁפַע מִתְיוֹמֵם

לִקְרַאת הָעַיִן שֶׁצָּמֵאָה.

כְּיַיִן טוֹב אֲנִי גּוֹמֵעַ

דּוּ־שְׂחוֹק הֶחָי וְהַדּוֹמֵם.

דּוּ־שְׂחוֹק מִקֶּדֶם וְנָאוֹר

מַצְנִיעַ־חֵן

אַכְזַר־הַקֶּצֶב.

בָּבַת־עֵינוֹ קוֹרֶצֶת עֶצֶב

אַךְ הַבָּשָׂר קוֹרֵא: כִּי אוֹר!

כִּי אוֹר! – כְּרֵיחַ קִנָּמוֹן

גֵּרוּי תְּבָלִין בְּתוֹךְ הַשֶּׁרֶב.

וְכָךְ יַפְשִׁיר יִגְאֶה עַד עֶרֶב

קוֹל הַשָּׁאוֹן וְהֶהָמוֹן.

וּבוֹ – אַתָּה! הַשְׂגֵּא וּגְבַהּ

דּוֹמֵם וָחָי חַיֵּה בְּצַוְתָּא

עַד בּוֹאֲךָ כְּשֶׁאָהַבְתָּ

עֲדֵי קָצֶה

עֲדֵי גִבְעָה.

עַד הַגִּבְעָה אֲשֶׁר הָרְתָה

צָבַת קָדְקֹד וַאֲחוֹרַיִם.

עוֹד בָּהּ נִפְעֶמֶת־נְחִירַיִם

שִׁקְמָה מַפְשֶׁלֶת צַמַּרְתָּהּ.

גְּבוּלָם הֻסַּג. הֵם אַחְרוֹנִים.

הֵם אַחְרוֹנִים – שִׁקְמָה וָגֶבַע.

וַיִּלְפְּתֵם שִׁבְעִים־וָשֶׁבַע

בַּיּוֹם מַשַּׁב הַחֲרוֹנִים.

אַךְ בַּחֲצוֹת יִכְבֶּה חָרוֹן

שִׁקְמָה הוֹזָה אִבְחָה שֶׁל פֶּלֶד

שִׁקְמָה שׁוֹמַעַת קוֹל שֶׁל יֶלֶד

פּוֹעֶה מִבַּיִת אַחֲרוֹן.

אַכְזָר הַגְּזָר. כְּבָר לְרֹאשָׁהּ

הִלָּה שֶׁל קֵץ עוֹנֵד יָרֵחַ.

מָחָר תַּכְנִיעַ נוֹף קֵרֵחַ

לִפְנֵי תִּפְאֶרֶת חֲדָשָׁה.

וּכְבָר יָדַיִם עָרִיצוֹת

אֲנָךְ הִצִּיבוּ עַל גְּבוּלֶיהָ.

כְּבָר הַכּוֹרֵת עוֹלֶה עָלֶיהָ

לְהַאְדִּיר גְּאוֹן חוּצוֹת.