עַד זִיב וּכְזִיב בָּשְׁלוּ תְּמוֹלֵינוּ לְאָבְדָם.

שָׁכֹלְנוּ זֶה אֶת זֶה – מִנְּבוֹ עַד בֹּהוּ.

וְכָךְ בְּוִכּוּחֵנוּ אִישׁ עִם לְבָבוֹ הוּא

הִגַּעְנוּ עַד זוֹב דָּם.

לֹא זֶבַח־רְמִיָּה אָכַלְנוּ אֶל שֻׁלְחָן.

לֹא הֶבֶל לְתֻמּוֹ קִדֵּשׁ חַגּוֹ עִם קַיִן.

הַתִּיזוּ אָרְצָה אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַיַּיִן

כּוֹס יֵין הַנֶּסֶךְ הָעוֹכֵר אֶת הַפֻּלְחָן.

יִזְכֹּר־הַשִּׁכּוּלִים. מִפְקָד כְּתֹם הַקְּרָב.

תְּשׁוּבוֹת לְסֵרוּגִין: הִנֵּנִי – וְאֵין־מַעַן.

עַד יִתְגַּדַּל יָפוּ אֵימֵי־לֵילוֹת־בִּכְנַעַן

כְּאוֹר הַיּוֹם יִפְקֹד הַלֵּב אֶת עֲקוּרָיו.

אַיֵּה־אַיָּם רֵעָי? יָצָאנוּ לַהֲזוֹת

הָזוּת שֶׁל תֹּם וּמְתֹם חוֹרֶשֶׁת וְשׁוֹחֶרֶת

שֶׁקִּנְטְרָה מֹחִין מִשּׁוּם שֶׁהִיא אַחֶרֶת…

אַיֵּהוּ זֶה – וְזֶה – וְזֹאת?

שֶׁקִּנְטְרָה מֹחִין – מַדּוּחַ סְנֶה וּנְבוֹ!

דְּלֵקָה וְאֵין־שָׂבָע. הַיּוֹם הִנֵּה שָׂבַעְנוּ…

אֲבוֹי לְשׂבַע זֶה הַבּוֹעֲטִים. כִּי בָּאנוּ

נוֹצְחִים וּמְנֻצָּחִים מֵעֵבֶר לַמָּבוֹא.

הֲכִי סוּפָה־שֶׁל־חוֹל אוֹ גֶשֶׁם־נְדָבוֹת

סוֹפֶדֶת וּמְבַשְּׂרָה הָרוּחַ הַנִּחֶרֶת?

הָאֲרֻבּוֹת פִּתְחוּ לִקְרַאת רֵאשִׁית אַחֶרֶת!

וְקוֹל קוֹרֵא “אָ־אוּ!” בַּיַּעַר הֶעָבֹת.