קוֹלוֹת נְסוֹגִים – כִּי הֵבִינוּ.

רֵיחוֹת – בְּהֶפְלֵג מְקוֹרָם.

זֶהוּ עֶרֶב. זֶה עֶרֶב אָחִינוּ.

עוֹד מְעַט יְוֻתַּר וְזָכִינוּ

לַחֲזוֹת אֵיךְ הַתֹּרֶן הָרָם

מַאֲמִיר אֶל רוּמוֹ שֶׁל הַלַּיִל

אֹרֶךְ־רוּחַ בְּשׂוֹא דוּמִיּוֹת

אֵיךְ מַפְצִיעַ קַרְנָיו כְּמוֹ אַיִל

אוֹר מַבְכִּיר – וְנִפְדֵּיתָ לִהְיוֹת.

וְהָיִיתָ מְתֹם גַּם כִּי רַבּוּ

חֲלִיפוֹת הֱיוֹתֶיךָ לָעַד

וְקָרָאתָ בְּמֶשֶׁךְ־הַזֶּמֶר (כְּאַבָּא!)

קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁמּוֹשְׁכִין בָּהּ: אֶ־חָד!

וְהָיִיתָ אֶחָד – וְסוֹדֶיךָ

סוֹד סְמָדַר וּבְצִירִים לָעֵנָב

סוֹד הַסַּעַר בַּדְּכִי וּבַדֶּחִי

סוֹד אוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם מוֹלִידֶךָ

בְּחַדְּשׁוֹ לְעִתִּים נִיסָנָיו.