א.    🔗

שִׁירִים שֹׁרַרְתִּי וּלְשֹׁרֵר תָּאַבְתִּי

בְּאָזְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם זוּ אָהַבְתִּי,

וָאָשִׁיר וָאָשִׁיר אַךְ פִּתְאֹם לְקִינָה,

נֶהְפְּכוּ עַל עֵטִי כָּל שִׁירָה וְרִנָּה.

עַם זוּ אָהַבְתִּי הֻכָּה עַד מָוֶת,

חֹשֶׁך מִימִינוֹ, מִשְּׂמֹאלוֹ צַלְמָוֶת,

ובְתוֹכוֹ הַדֶּבֶר מַפִּיל חֲלָלִים…

מְאוּם בּוֹ לֹא אֶרְאֶה, רַק מָוֶת וּקְבָרִים,

מְאוּם בּוֹ לֹא אֶשְׁמַע, בִּלְתִּי שְׁאוֹן צָרִים,

וְדָמִים וּדְמָעוֹת שֹׁטְפִים כִּנְחָלִים.

אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה מָה מִּלִים אַכְבִּירָה?

אִם לִבִּי בֶּעָפָר מִשָּׁם אֵיךְ אָשִׁירָה?

אִם אָלִין בִּקְבָרִים, בֵּין חַלְלֵי מָוֶת,

אֵיךְ אָרוּם אֶנָּשֵּׂא עַל כְּרוּב הַמַּחֲשָׁבֶת?!..

חָלְפָה שִׁירָתִי עִם טוּב עַמִּי יָחַד,

בָּא רָזוֹן בָּרַעְיוֹן מִמּוֹרָא וָפָחַד.

הִסְתַּתְרָה מַחֲשַׁבְתִּי בֵּין צוּרִם וְכֵפִים.

שָׁם עַמִּי מִסְתַּתֵּר מֵחֲמַת עֹשְׁקָיו כֹּחַ,

וְשָׁם כְּרוּב שִׁירָתִי יִשְׁאַף מָנוֹחַ,

כִּי שִׁסְּעָה בִכְנָפָיו לַהֲקַת הַיְחֵפִים…