I    🔗

בְּגַל עָבִים צְחֹרוֹת אָז נָמָה הַלְּבָנָה;

הֶעָבִים הַצְּחוֹרוֹת הֵן כִּסְתוֹת שָׁמָיִם,

וַעֲדַת הַכֹּכָבִים הַפְּזוּרָה אָז נָמָה,

וּכְרוּבֵי הַחֲלוֹם סָבִיב דָּאִים…

הָאָדָם אָז סִפֵּר עִם חַוָּה בָּעֵדֶן,

וְלֹא נִזְהָר וְנָשַׁק לְחַוָּה –

לְצִלְצוּל הַנְּשִׁיקָה הֵקִיצָה בַמְרוֹמִים

הַלְּבָנָה וְהִיא חוֹלַת אַהֲבָה.

II    🔗

הַלְּבָנָה הֵקִיצָה בְּאֶמְצַע חֲלוֹמָהּ

כָּכָה חִוֶּרֶת;

וְהִיא שָׁטָה בְשַׁפְרִיר הַתְּכֵלֶת לְבַקֵּשׁ

בֶּן־חֲלוֹמָהּ הַחֶרֶס.

הִיא שָׁטָה וּמְבַקְשָׁה בְּכָל כַּנְפוֹת הַשְּׁחָקִים

הִיא צוֹפָה לְפָנִים וּלְאָחוֹר,

“שָׁוְא דִּבֵּר הַחֲלוֹם לָהּ!” וַתָּלֶט פָּנֶיהָ

וְנִבְלְעַה בְחֵיק עָנָן שָׁחוֹר…

III    🔗

הִתְגַּעְגְעָה הַלְּבָנָה לַשֶּׁמֶשׁ,

רַק אוֹתוֹ הִיא בִקְשָׁה בַשְּׁחָקִים,

וַיְהִי כִּי לֹא מָצְאָה אֶת־בְּחִירָהּ –

בָּאָה אֶל חֵיק בֶּן־מַחֲשַׁכִּים…

לוּ יָדְעָה הַלְּבָנָה הַחִוְרָה

כִּי בְמִזְרָח יוֹפִיעַ הַשָּׁמֶשׁ,

בְּוַדַּאי הִמְתִּינָה עַד בֹּקֶר

וְלֹא הִתְמַכְּרָה לְעָנָן, בֶּן־אָמֶשׁ.

IV    🔗

הַבֹּקֶר כְּבָר פָּקַח עַפְעַפָּיו –

וְהֵם עוֹמְדִים בָּעֵדֶן עוֹד צְמוּדִים;

וּלְצִלְצוּל נְשִׁיקַת הָאִשָּׁה

נֵעוֹר בְּמִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ,

בְּפָנָיו הַצּוֹחֲקִים וּוְרֻדִּים…

וְעַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הָרְחָבִים

תָּעוּ מַבָּטָיו שֶׁל אוֹרָה,

הוּא בִקֵּשׁ לִבְנָתוֹ וְלֹא מְצָאָהּ,

וּדְמָעוֹת שֶׁל־זֹהַר נָפָלוּ

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה.