עַל גֶּדֶר־אֲבָנִים גָּחַן –

פֶּרַח שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שְׁמוֹ,

אַךְ הִזְכִּיר לִי אֶת פֶּרַח־הַצ’וֹדָא,

טוֹמֵן לְרַגְלַי אֶת מוֹקֵשׁ הַיַּלְדוּת לְמַעַן אֶכָּשֵׁל

בֵּין מַרְאוֹת סַרְבָנֵי־זְמַן;

אוּלָם מַרְאֵה הָעִיר נִדְחַק כֻּלּוֹ אֶל מִתַּחַת לְמִטְרִיָּתֵךְ,

מַכְפִּיל עַצְמוֹ בִּמֵאוֹת טִפּוֹת גֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ,

וַאֲנִי כְּבָר כִּמְעַט שֶׁלֹא זָכַרְתִּי אֶת טַעַם הַסַּם שֶׁל גּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ; –

כָּךְ נִתַּרְנוּ מֵרֶגֶל אֶל רֶגֶל בְּבֶהָלַת הַגֶּשֶׁם הַפִּתְאוֹמִי,

אַתְּ מַחֲזִיקָה בְּיָד אַחַת אֶת הָעִיר הַמִּשְׁתַּבֶּרֶת לְאַלְפֵי רְסִיסִים

וְהַקַּיִץ עַל צַוָּארֵינוּ נוֹטֵף – –