פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אוֹתָךְ –

בַּמַּדְרֵגוֹת־הַנָּעוֹת שֶׁל הַ“תַּת־קַרְקָעִית”

הָיִיתִי מַפְשִׁיל רֹאשִׁי לְאָחוֹר מִדֵּי פַּעַם

לִרְאוֹת אִם אַתְּ עוֹד עוֹמֶדֶת מֵעָלַי;

אֲנָשִׁים שֶׁהִגִיחוּ מוּלֵנוּ מִבֶּטֶן־הָאֲדָמָה

נָשְׁרוּ אֶחָד־אֶחָד לְתוֹךְ הָאַלְמוֹנִיּוּת הָעַרְפִלִּית:

כּוֹבַע, צַוָּאר, פֶּלֶג־גּוּף – וְלֹא־כְלוּם;

בְּכִוּוּן הַתֶּמְזֶה נָסַעְנוּ.

אֶפְשָׁר, כָּך פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אֶת אָבִי וְאִמִּי בִּנְסִיעָה כָּל־כָּךְ אַחֶרֶת,

בְּאֵזוֹר אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם, וְכָעֵת סִיבֵי הָעֲצַבִים הֵגִיבוּ מוּכָנִית:

תְּזוּזָה קַלָּה, וְכָל שֶׁנּוֹתַר הוּא הַמִּנְהָרָה הַמְּהַדְהֶדֶת

עִם הִבְהוּב פָּנָסֵי־אַזְהָרָה בִּמְקוֹם קִרְבַת הָעֵינַיִם;

לָכֵן הָיִיתִי מֵסֵב אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר כָּל הָעֵת,

אוֹ מְבַקֵּש מִמֵּךְ לְבַל תָרוּצִי קָדִימָה,

וְחָשַׁבְתִּי עַצְמִי לְאַנַּכְרוֹנִיסְט לְלֹא־תַּקָּנָה,

גַּם בְּשָׁעָה שֶׁרַגְלֵינוּ עָמְדוּ בֵּין עֲצֵי הַ“קְּיוּ־גַרְדֶן”,

וְרָאִינוּ דְמֻיּוֹת מְטַיְּלִים הַפּוֹסְעוֹת, כִּבְצִיּוּרֵי־שֶׁמֶן,

נֶעְצָרוֹת בְּיַרְכְּתֵי הַתְּמוּנָה וּמַבְהִיקוֹת – –