בְּלִי רַדְיוֹ וּבְלִי עִתּוֹנִים,

בִּקַּשְׁנוּ לָחוּשׁ רַק אֶת הַמִּיָּדִי –

שַׁיִט עַל הַסֵּין,

וְגֶשֶׁר מִירַבּוּ מִתְמַתֵּחַ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ מְחוֹגֵי שָׁעוֹן עַתִּיק

שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת, בְּלִי שֶׁנֵּדַע כֵּיצַד עוֹבֵר עָלֵינוּ הַזְּמַן,

בְּעוֹד חַרְטוֹם הַסְּפִינָה חוֹתֵךְ אֶת הַגַּלִּים

כְּסַכִּין הַחוֹתֶכֶת דַּפֵּי סֵפֶר:

וּפָרִיז מִתְעַלְעֶלֶת וְנִפְרֶשֶׂת מִזֶּה וּמִזֶּה,

אַךְ סָפֵק אִם בָּתֶּיהָ נִגְלוּ לִי כִּפְשׁוּטָם

כִּי הָיִיתִי כְּמִי שֶׁמְּדַפְדֵּף בּרוֹמַן־הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁהוֹפִיעַ לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה

וְהוּא מִתְעַכֵּב עַל סִימָנֵי־דְיוֹ וְעַל הֶעָרוֹת־שׁוּלַיִם דְּהוּיוֹת

שֶׁל קוֹרְאִים אֲשֶׁר מֵתוּ זֶה כְּבָר – –