עִם עֶרֶב,

כְּשֶׁצָבַע הַקָּפֶה קוֹבֵעַ גַּם אֶת צֶבַע הַשָׁעָה,

מְסִבִּים הָיִינוּ אֶל שֻׁלְחָן בְּפוּנְדַק־הַקַיִץ

בְּוִילָה־בּוֹרְגֶזֶה;

נוּרוֹת־הַצִּבְעוֹנִין שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת הִתְנו­ֹעֲעוּ בָּרוּחַ כְּעֵין פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים

וְהַפּוּנְדָק, כְּמוֹ סְפינת־אויר מְקֹשֶּׁטֶת, רִחֵף מֵעַל לַפַּארְק הָעַתִּיק וּמִתַּחְתֵּינוּ רוֹמָא,

ורֹב הַנְסִיעָה כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינו –

הָיְתָה זוֹ שָׁעָה מוּדַעַת לְעַצְמָהּ הֵיטֵב

לִהְיוֹת זִכָּרוֹן יָפֶה

עַל רֶקַע פִּסְלֵי הַלַּיְלָה הַמְּהֻרְהָרִים,

וְאָנוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל נְדוּדִים וְעַל יְשִׁיבַת־קֶבַע:

“עֶרְכָּה שֶׁל נְסִיעָה הוּא כְּאֹרֶךְ הַָדֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ”.

*

הָיְתָה שִׂמְחַת הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ

וְהָיְתָה שִׂמְחַת הַשִּׁיבָה הַבַּיְתָה –

אוּלָם, לְאַחַר שׁוּבֵנוּ רֶצִיתִי לִרְאוֹת אֶת סְבִיבַת הַבַּיִת בְּעֵינַיִם שֶׁל תַּיָּר

וְיָרַדְתִּי לָרְחוֹבוֹת;

עוֹד הָיָה אוֹר מָלֵא וְעָלוּ מִתְרַחֲצִים מִן הַיָּם

חַמִּים מִן הַשֶּמֶשׁ,

אַךְ עַד־מְהֵרָה הִתְחַלְתִּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ

– לֹא עַל לוֹנְדוֹן, פָּרִיז וְרוֹמָא

כִּי עַל עַצְמֵנוּ:

נַוָּדֵי־שְׁבוּעַיִם

עִם פְּנַאי מְשָֻּׁתָּף וְעִם אַרְבַּע עֵינַיִם מְשֻׁתָּפוֹת.