כִּמְחוֹגֵי שְׁנֵי שְׁעוֹנִים הַמְּכֻוָּנִים לְאוֹתָהּ שָׁעָה

וּמְצַלְצְלִים בָּזֶה אַחַר זֶה,

אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת וַאֲנִי מִתְעוֹרֵר,

אוּלָם אֵינִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ מֶה חָלַמְתְּ בַּלַּיְלָה

וּמִי זֶה נִכְנַס

לְתוֹךְ עֵינַיִך,

– חֹפֶשׁ שֶׁאֲנִי מוֹתִיר לָךְ בְּעַל־כָּרְחִי –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

מַצַּב־רוּחֵךְ נִמְהָל בְּמַצַּב־רוּחִי

מִבְּלִי שֶׁאֵדַע אֶת טַעַם הַדִּכְדּוּךְ אוֹ הַשִׂמְחָה

הַנִּלְוֶה אֵלַי

כָּל הַיּוֹם הָאָרֹךְ –

וַאֲנִי כִּמְחוֹגֵי שְׁנֵי שְׁעוֹנִים הָרָצִים תָּמִיד

וְנִפְגָּשִׁים רַק בַֹחֲטָף.