בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָעוֹבֵר לְאַט

לְלֹא דְמוֹת וּלְלֹא צֶלֶם־הַדְּמוּת –

לְמִי אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת כִּי יָבוֹא

וְיָד יִשְׁלַח לְהַדְלִיק אֶת הַשִּׂמְחָה בַּבַּיִת

כְּשֵׁם שֶׁמַדְלִיקִים מְנוֹרָה;

נְסִיעָתֵךְ

הוֹתִירָה לִי אֶת הַלַּיְלָה לְלֹא רֵאשִׁית וּלְלֹא אַחֲרִית,

וְאוּלָם גַּם מַלְאַךְ־הַמָּוֶת עָשׂוּי מֵהֵעָדֵר הַנִּמְצָאִים,

עָשׂוּי בַּיִת רֵיק מֵאָדָם;

אִם כֵּן, מָה אִם בְּלַיְלָה כָּזֶה

יֶאֱרֹב לִי הַמַּשְׁחִית בֵּין הַחֲפָצִים, וַאֲנִי לְבַדִּי,

וְאֵין מִי שֶׁיֶּאֱסֹר,

וְאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָבָר;