השפה העבריה בדמות אשה מלאת ימים ומתעלפת; ידיה על ראשה וראשה על לבה, וצבא השמים עומדים עליה מימינה ומשמאלה.

השרף הראשון:

הַסּוּ הַסּוּ, אַל נָא אֶבְלָהּ תַּפְּרִיעוּ!

אַל דִּבְרֵי נִחֻמִּים לַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ

בִּמְרִי רוּחָהּ לִבְלִי הוֹעִיל תִּפְזֹרוּ

כִּי מַכְאוֹבָהּ הַיּוֹם גָּדַל עַד מָעְלָה

יַאְטֵם אָזְנָהּ תַּנְחוּמֵיכֶם מִשְּׁמוֹעַ.

השרף השני:

פִּי מִי יִמְצָא מִלִּים וּלְשׁוֹן מִי אֹמֶר

דַּבֵּר עַל לִבָּהּ, עַל לֵב מָרַת נֶפֶשׁ,

וּבְאִמְרֵי נוֹאָשׁ נַחֵם הַנּוֹאָשָׁה?!

שִׁבְרָהּ כַּיָּם וּכְמַר מִדְלִי כָּל דֶּמַע

וּמִבַּלְהוֹת כִּידָהּ נֹחַם יִסָּתֶר.

השרף השלישי:

אַיֵּה לֵב־רַגָּשׁ לֹא יִמַּס כַּמָּיִם?

אֵיפֹה בַּת־עַיִן לֹא תֵרֵד בַּבֶּכִי?

שָׁם נַחַל הָאֵשׁ יֶחֱצֶה לֵב שָׁמַיִם

מִשְׁבָּרָיו חֲזִיזִים וּשְׁאוֹנוֹ רָעַם

אִם לֹא יֵבְךְ לִבְכִיתָהּ וִיֵילִיל שֶׁפִי?

אִם לֹא חַדְרֵי תֵימָן הוֹרֵי סוּפָתָה

אַךְ הֵד אַנְחֹותֶיהָ לָנוּ יַשְׁמִיעוּ?

עֲנִיָּה זֹאת, סוּרָה וַעֲצוּבַת רוּחַ

בִּמְרִירוּת תֵּאָנַח שָׁנִים אַלְפַּיִם –

הַיּוֹם עַצְבַת לִבָּהּ עָצְמָה גָּדַלָה,

כִּי מִבְחַר בָּנֶיהָ, נוֹשְׂאֵי נִסֶּיהָ

שָׁם – בַּכּוֹכָב הַהוּא, הַיּוֹם קָבָרָה.

הראשון:

הַס, הִנָּהָ פּוֹתַחַת עַפְעַפֶּיהָ

אַף רַהֲטֵי עוֹרְקֶיהָ נוֹעַ הֵחֵלוּ.

השפה העבריה (פונה כה וכה ומבטת בתמהון):

הוֹי, מַה־זֹּאת אֶרְאֶה? בַּשָּׁמַיִם אָנִי,

לֹא בִּלְבַב שַׁחַת בִּבְרִיחֵי הָאָרֶץ,

וּבַשָּׁמַיִם, בִּמְעוֹן חַיַּי נַחַת,

מוֹקְשֵׁי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל עִוְּדֻנִי!

הוֹי חַיֵּי אַלְמָוֶת מָרִים מִמָּוֶת!

לוּ בַת אָדָם אָנִי לוּ מוּת יָכֹלְתִּי

אָז אֶת רֹב בָּנַי מִכְּבָר עָלַי מֵתוּ

הֲמֹנִים הֲמֹנִים – קֶבֶר יָרַדְתִּי;

שָׁם כִּלָּה כִּלָּיוֹן כָּל מַפַּח נָפֶשׁ

וּבְחֵיק הָאֲבַדּוֹן דַּאֲבוֹנִי טָמָנְתִּי;

אוֹ כַּצֵּל בִּנְטוֹתוֹ, יוֹמָם וָלָיִל

בֵּין אַלּוֹנֵי בָכוּת בָּדָד הִלָּכְתִּי

אוֹר יוֹם עַל קִבְרָם לַעֲרָפֶל יָשִׁיתוּ,

בִּרְסִיסֵי עֵינַי עַצְמֵיהֶם הִשְׁקֵיתִי

וּשְׁאָר לֵחָם הֵינַקְתִּי לַעֲפַר אָרֶץ

עֲדֵי יָצִיץ צִיץ עַד יִגְמוֹל לִי פֶרַח

וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמוֹת נַפְשִׁי סֶלָּה:

עַתָּה – מוּת לֹא אוּכַל, לֹא רֶדֶת קָבֶר,

ובְלִי חֵפֶץ לֵבָב לָנֶצַח אָחִי,

וּמַה־נּוֹרָא שְׂאֵת נֶֶצַח שֵׁאת וָרֶצַח

וִיקוֹד אֶרֶץ תַּחְתִּית בִּנְאוֹת שָׁמָיִם!

הוֹי אֵיתָנֵי גוֹיִי אֲבוֹת עַם עֵבֶר

לִי לְפֶה הֲיִיתֶם אָז בִּימֵי קֶדֶם

עוּרוּ קוּמוּ נָא וּבְכוּ אִתִּי יָחַד!

וּדְמָעַי כַּגֶּשֶׁם מֵעָל כִּי יֻתָּכוּ

אַנְחוֹתַי כָּרַעַם בַּגַּלְגַּל תָּרַעְנָה

וּכְלַהַט הַחֲזִיז תַּצֵּתְנָה הָרוּחַ,

אָז בִּשְׁאוֹן הָרַעַשׁ, עֵת הָמִיר אָרֶץ,

מִבֶּטֶן קִבְרֵיכֶם אַתֶּם עֲנוּנִי,

מִכְּנַף הָאָרֶץ הִי גָּדוֹל הַשְׁמִיעוּ,

תִּרְעַד הַתֵּבֵל, אָזְנֶיהָ תֶּחֱרַשְׁנָה

וּבְקוֹל חֲרָדָה יַעֲלוּ כַּנְפֵי רוּחַ

צִוְחַת כֻּלָּנוּ עַד אָזְנֵי אֱלֹהַּ,

אוּלַי יֵרֶא בֶּעֱנוּתִי אֵל זֹעֵם נֵצַח

אוּלַי יָחֹן הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת

מִמְּתֵי דֹרְשַׁי מֵאָז, יוֹם יוֹם יִמְעָטוּ,

יִתֵּן לִי נִיר וּלְאַחֲרִיתִי תּוֹחֶלֶת.

הֵן רָעֵי גֹויִם רִגְשַׁת פּוֹעֲלֵי אָוֶן

עָלַי זֶה פַּעֲמַיִם אָוֶן הֵמִיטוּ:

רוּחִי – בַּעֲיָם רוּחָם אַרְצָה דִּכֵּאוּ,

אַרְצִּי – לִמְשִׁסַּת עַמִּים רַבִּים שָׂמוּ,

עַמִּי – לִשְׁנִינָה וּלְשִׁמְצָה בָּאָרֶץ;

וּבְאַרְצִי כֵּן עַמִּי חַיִּים הִנָּמוֹ

לֹא נִכְחַד קִימָם מֵחֲמַת מֵצִיק לָמוֹ,

וּכְבָר שָׁנִים אֶלֶף תֹּאכְלֵם פַּעֲמַיִם

שֵׁן הָרִקָּבֹון, אַךְ עוֹד לֹא אֻכָּלוּ, ־

רַק אֲנִי, אֲנִי – אוֹי לִי כִּי נִדְמֵיתִי!

עֵת הֵקִיץ הַקֵּץ רִאשׁוֹנָה אֶל בַּת עֵבֶר

כַּשְׂדִּים עַם עָצוּם עִצֵּם עֲצוּמֶיהָ

וִיהוּדָה הַשְּׁדוּדָה בָּבֶל הָגְלָתָה:

אָז נִבְלָם בִּימִינָם שָׁמָּה נָשָׂאוּ

וּשְׂפָתָם בִּשְׂפָתָם אִתָּם הֵבִיאוּ,

– כִּי בָם אָז חָייִתִי וּבִי דִּבֵּרוּ –

אַךְ כִּמְעַט לִגְבוּל אֶרֶץ נוֹדָם בָּאוּ

תָּלוּ אֶת נִבְלִי עַל עַרְבֵי הַנָּחַל –

שָׁם רוּחַ הַשִּׁיר לָנֶצַח נָפַחְתִּי

וּמִבֵּין הַחַיּיִם כִּמְעַט נִצְמַתִּי;

שָׁם, בֵּין סִבְכֵי חָרוּל עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל

יַתַע רוּחִי בָּדָד וּמְאַסֵּף אָיִן.

גַּם עַל אַדְמַת נֵכָר לִי הִתְנַכָּרוּ

מִשְּׂפָתָם הַשְּׁדוּדָה עָדְיָם שָׁדָדוּ

וּלְשׁוֹנָם דַּבֵּר אַשְׁדּוֹדִית לִמֵּדוּ.

וּבְעֵת אַרְצִי שֵׁנִית בּוֹקְקִים בָּקָקוּ

וּכְרוּם זֻלּוּת רוֹמָה רוּמָהּ רָמָסָה

וּבַת עֵבֶר שָׁבָה שֶׁבִי הָלָכָה

– וּכְבָר נִסְתַּם חָזוֹן וַאֲנִי גָּוָעְתִּי –

עַצְמוֹתַי הַיְּבֵשׁוֹת אִתָּם לָקָחוּ

בַּאֲרוֹן סִפְרֵי קֹדֶשׁ וּלְבַב אַנְשֵׁי דָעַת,

וּשְׁמִי “הַשָּׂפָה הַקְּדֹשָׁה” קָרָאוּ

כִּי רַק בִּמְקוֹם קָדֹשׁ מִקְלָט לִי שָׂמוּ¹

וּמִשְּׂפַת הָעָם כַּמֵתָה נִשְׁכָּחְתִּי.

גַּם סוֹפְרֵי שָׁוְא וּמְכַתְּבֵי עָמָל רַבּוּ

וּמְלִיצִים לֵצִים לִמְאֹד הֳלִיצוּנִי

וּפַיְטָנִים אֵין קֵץ חִסְרֵי טוּב טַעַם

בַּעֲרֵמוֹת חוֹל רוּחַ קָדְשִׁי טָמָנוּ

חִלְּלוּ יִפְעָתִי וַהֲדָרִי נִאֵרוּ

וּכְבוֹדִי בִּלְשׁוֹן אֵין בִּינָה הֵמִירוּ².

עַד שֶׁקָּם דּוֹר אַחֲרוֹן עַל עֲפַר אָרֶץ

וַיִּתְאֹשֵׁשׁ לָאִיר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ

וַחֲדָשִׁים חַיִּים אֶל קִרְבִּי לָפַחַת;

אַף הָיָה חֶפְצָם בִּימִינָם צוֹלֵחַ

לוּלֵא מִבֵּיתִי קָם עָלַי הַשָּׁבֶר;

מוֹרֵי שֶׁקֶר לִשְׂנוּאַת אֵל יִתְּנוּנִי

וּבִשְׁמוֹ עַד חָרְמָה דֹּרְשַׁי יִרְדֹּפוּ;

וּבְכֵן תִּכְבֶּה גַּחַלְתִּי הַנִּשְׁאָרֶת.

גַּם הַיּוֹם, אָהָהּ יוֹם חֹשֶׁךְ וָאֹפֶל!

נִגְדַּע אַחַד דֹּרְשַׁי עוֹדוֹ בַּנֹּעַר

עֶלֶם עוּל יָמִים וּמְלֵא כַּשָּׂב דָּעַת

בֶּן־אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי,

בּוֹ שַׂמְתִּי תִקְוָתִי אֵלָיו יִחָלְתִּי –

וּבְטֶרֶם תָּם פֶּרַח גָּמַל הַבֹּסֶר

מִהֵר הַמָּוֶת מַגָּלוֹ שַׁלֵּחַ

וַיְסָעֵף גַּם פֻּארָה זֹאת כִּירַק דֶּשֶׁא.

וּלְמִי מִקְּדֹשִׁים אֶפְנֶה? מִי אֶל שֶׁבֶר

נַפְשִׁי כִּי גָּדַל יִכְהֶה יֵאָנֵחַ?

מִיכָאֵל שַׂר גָּדוֹל הָעוֹמֵד נֵצַח

לַמְלִיץ טוֹב עַל עַמִּי – מַה־תֶּחֱשֶׁה עָתָּה?!

קוּם הִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי אֶל אֵל הַצֶּדֶק

כָּל מַלְאֲכֵי שָׁלֹום אִתְּךָ נָא יִבְכָּיוּ

מִדִּמְעוֹת עֵינֵיכֶם בַּעֲדִי שַׁחֵדוּ

אַל תִּתְּנוּ דֳּמִי לוֹ עַד יִגְדֹּר פֶּרֶץ

אַל תִּתְּנוּ דֳּמִי לוֹ עַד יִגְזֹר אֹמֶר

כִּי גַּם מֵתִי הַיּוֹם יַעַל שָׁמָיִם.

(משבר רוח תדֹם כרגע. רבותים אלפי שנאן נועדו עליה. חיש יברוק ברק:)

(מיכאל בא ביעף ובפיהו אמרת אלהים.)

מיכאל:

הַס בַּת אֵל וּתְנִי פוּגַת אֶל עֵינָיִךְ!

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֵל דֹּבֵר צֶדֶק

יוֹצְרֵךְ מִקֶּדֶם נוֹצְרֵךְְ עֲדֵי נֵצַח:

הֵן עַד לֹא שָׁמַיִם כַּדֹּק נִטָּיוּ,

וּמֵאָבָק דַּק גּוּשׁ אֶרֶץ יִסָּדְתִּי;

עַד לֹא נִקְווּ יַמִּים, הָרִים הָטְבָּעוּ;

עַד לֹא מֵעֲפַר אֶרֶץ הַיְּקוּם רִקָּמְתִּי

וּמֵרִבְבוֹת הַיְּקוּם אָדָם בָּחָרְתִּי;

עַד לֹא בִּלְשׁוֹן אָדָם מִלָּה הָיָתָה:

אַתְּ הָייִת שַׁעֲשׁוּעָי וּבָךְ שׂחָחְתִּי!

בָּךְ לִמְלֹא תֵבֵל קָרָאתִי עָמָדוּ,

בָּךְ לִיצִיר כַּפַּי רִאשׁוֹנָה דִּבַּרְתִּי

אָדָם קֹרָא כִּי אֲדָמָה חִבְּלַתּוּ.

וּבְעֵת זָרַח אֶזְרָחִי בֶּאֱשׁוּן כֶּסֶל

לַזְרִיחַ אוֹרִי בִּלְבַב הוֹלְכֵי חֹשֶׁךְ

אָז אֶת מִלָּתֵךְ לוֹ עַל לָשׁוֹן שַׂמְתִּי

וּמִשְּׂפָתוֹ לִשְׂפַת זַרְעוֹ הוֹרָדְתִּי;

בָּךְ חֻקִּים וָדָת אֶל עַמִּי נָתָתִּי;

בָּךְ שָׂרֵי הַמַּשָׂא זִמְרוֹתַי הִנְעִימוּ;

וּבְעֵת עַל הַחֹזִים רוּחִי הֶאֱצַלְתִּי

עוֹרֵךְ וּבְשָׂרֵךְ הֵם אוֹתוֹ הִלְבִּישׁוּ;

וּשְׂפַת קֹדֶשׁ עַל כֵּן אוֹתָךְ קָרָאוּ

כִּי קָדֹשׁ אָנִי – וַאֲנִי בָּךְ בָּחָרְתִּי! ³

מָה מִבְּלִי הִנָּחֵם אֵפוֹא תֶּאְבְָּלִי?!

דִּמְעוֹתַיִךְ רַגְלֵי כִסְאִי רָחָצוּ,

אַנְחוֹתַיִךְ נֹגַהּ בֵּית־לִי בִּקֵּעוּ,

וַאֲנִי אֵל חֶסֶד נֶהִי לֹא אוּכָלָה!

הַבְלִיגִי עַל יָגון בִּכְיֵךְ עֲזוֹבִי

וּמְחִי אֶגְלֵי דִמְעָה מֵעַל פָּנָיִךְ!

אֲנִי אֵל יוֹצֵר כֹּל, רֹקַע שָׁמַיִם,

מֵקִים אַפְסֵי אֶרֶץ, מֹשֵׁל בָּהֵמְָּה,

נוֹטֶה כַּפֶּלֶג כָּל גַּלְגִּלֵּי שַׁחַק

אֲנִי מִנִּי אָז בָּךְ יָדִי הֶחֱזַקְתִּי

וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים מִשְׂגַּבֵּךְ אָנִי!

אַל תִּירְאִי דִּבַּת עָם יוֹשְׁבֵי צַלְמָוֶת

חֵיל בֹּעֲרִים כִּי יָנוּב לֵב אַל תָּשִׁיתִי;

הָעֲמֵלִים לִזְרוֹעַ עָמָל וָאָוֶן

רוּחַ יִקְצֹרוּ – וּבָךְ לֹא יִגָּעוּ!

גַּם הַיּוֹם אִם נִגְרָע אַחַד דֹּרְשַׁיִךְ

אַל תִּתְיַפֵּחִי, אַל נוֹאָשׁ תֹּאמֵרִי;

עוֹד דֹּר אַחֲרוֹן יָקוּם בָּנִים יֻלָּדוּ

עַל אַדְמַת נֵכָר לָךְ לֹא יִתְנַכָּרוּ,

בָּךְ יִתְאַמָּצוּ בָּךְ כִּסְלָם יָשִׂימוּ

וּתְשׁוּעַת עוֹלָמִים בָּךְ יִוָּשֵׁעוּ.

וּלְבֵן יַקִירֵךְ כִּי בִלַּע הַמָּוֶת

רֵדִי וַהֲשִׁיבִיהוּ מֵעִמְקֵי שָׁחַת

לֵאוֹר לִמְאוֹר פָּנַי בִּדְבִיר הַנֵּצַח.

הִנֵּה מֹשֶׁה אִתָּךְ שַׁלְחֵךְ הַדֶּרֶךְ

וּשְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד וּבֶן־מָנוֹחַ

וִיהוּדָה הַלֵּוִי, ־ בָּם שָׁגָה רוּחַ

הָעֶלֶם הַהוּא בִּהְיוֹתוֹ בָּאָרֶץ.

שִׂימִי זֵר עַל רֹאשׁוֹ וּצְנִיף תִּפְאָרֶת

זֵר הַזִּמְרָה וּצְפִירַת חַיֵּי נֵצַח, ־

וִיהִי מוֹפֵת נֶאֱמָן לִשְׁאָר עַם עֵבֶר

כִּי אַתְּ מַעְיַן יִשְׁעָם בִּמְשׁוֹאַת פֶּגַע

אַתְּ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן לִמְלֵאֵי עַצָּבֶת,

מִשְׁגָּב לַחַיִּים – לַמֵּתִים אַלְמָוֶת.