אור גדול. יבא רוח משה, שלמה, שמשון ור' יהודה הלוי, ובראשם השפה העבריה.

כֻּלָּם: במקהלה)

נִצַּחְתָּ, אָחִינוּ, נִצַּחְתָּ נִצַּחְתָּ!!

העלם: (יביט בפני משה ויסתיר חיש את פניו)

הָהּ, מִי זֶה בָּא אֵלַי הֲלוֹם בַּקֶּבֶר?

מַה־נּוֹרָאָה הַתְּמוּנָה שָׁם מִנֶּגֶד!

סָבִיב לָהּ כַּכַּרְכֹּב קַרְנַיִם אֹרוּ

כִּדְמוּת קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ בִּשְׁמֵי צָהֳרָיִם –

הֲגַם בִּמְעוּף שַׁחַת שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת?

וּמִי שָׁם לִימִינָהּ לָבֵשׁ גֵּאוּת מֶלֶךְ

אוֹר חָכְמָה וָחֵקֶר פָּנָיו יַגִּיהַּ?

הַשְּׁלִישִׁי עַל יָדוֹ עֵינַי תֶּחֱזֶינָה:

תַּבְנִית הַגְּבוּרָה, סֵמֶל כֹּחַ גֶּבֶר,

בָּרָק מַבָּטוֹ וּבְאֶגְרוֹפוֹ רָעַם,

קִנְאָה יָעַט, נָקָם אֵזוֹר מָתְנֵיהוּ;

וָזֶה הַרְבִיעִי – הוֹי מַחֲזֵה מִפְלֶצֶת!

מוּמָת בִּידֵי הוֹרֵג לֹא מוֹת כָּל גֶּבֶר,

פָּנָיו וּשְׂעָרוֹ בַּמָּוֶת נִפְרָעוּ

פִּיו סָגוּר וּלְבָבוֹ כַּפֶּה פָּתוּחַ

מִפִּצְעוֹ זָבוּ דָּמָיו וַיִּיבָשׁוּ;

וּמִי הַחֲמִישִׁית בֵּינֵימוֹ נִשְׁקֶפֶת

אִשָּׁה עֲדִינָה וּכְפוּפָָה מִזֹּקֶן

פָּנֶיהָ קֻמְּטוּ מִתּוּגָה וָאֵבֶל

עֵינֶיהָ נָמַקּוּ מֵהַרְבּוֹת בֶּכִי

פַּךְ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן בִּימִינָהּ אוֹחֶזֶת

לַחֲבוֹשׁ לִשְׁבוּרֵי לֵב לִגְהוֹת כָּל פַָּצַע?

יַלְדֵי אֵל כֻּלָּם מִמְּרוֹמֵי גָבֹהַּ

אוֹיָה לִי אִישׁ נֶאֱלָח עָפָר וָאֵפֶר

כִּי תַבְנִיתָם רָאִיתִי לֳעֵינָיִם.

השפה העבריה (נגשת אליו ומרימה ראשו בשתי ידיה)

הַכִּירֵנִי נָא, בֵּן יַקִּיר, הַכִּירָה!

אִמְךָ אָנִי – הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָּה,

עַל חֵיקִי הִתְעַלַּסְתָּ כָּל חַיּיֶךָ

לִי רוּחֲךָ נָשָׂאתָ, לִי תַּאֲוַת נָפֶשׁ;

וַאֲנִי מִבְּלִי הֵרָאוֹת לָךְ לַעַיִן

מִשֹּׁד נִחֻמִּים נֹחַם הֵינַקְתִּיךָ.

הַכֵּר בֵּן יַקִּיר אֶת אִמְךָ הַכִּירָה!

גַּם אֵם כָּל אַחֶיךָ הֲלֹא הִנֵּנִי

אֵם כָּל גֹּלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם:

מֵעָקַת אוֹיֵב כִּי תִקְצַר רוּחָמוֹ

נֵטֶל הַחַיִּים כִּי יִכְבַּד עָלֵימוֹ

אַךְ לִי יִשְּׂאוּ עַיִן, בִּי יִתְאַמָּצוּ:

וַאֲנִי אַט אֶל כֻּלָּם כַּנָּהָר יֶשַׁע

אֲקוֹמֵם עֲדָתָם אַאַזְּרֵם חָיִל.

פֹּה רוּחוֹת אֵלֶּה עַל יָדִי הַכִּירָה

כָּל עוֹדְךָ בַּחַיִּים עִמָּם שׂוֹחַחְתָּ:

זֶה מֹשֶׁה עַמִּי וּמְחוֹקֵק דָּת לָמוֹ

אֲבִי הַנְּבִיאִים רֹאשׁ כָּל אַנְשֵׁי רוּחַ

וּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל עַד תַּכְלִית אוֹר יָאֶר;

וּשְׁלֹמֹה כִּשְׁלֹמֹה יָרַד עָדֶיךָ

כִּי שָׁקַט בּוֹ רוּחוֹ, שָׁב לִימֵי נֹעַר

אַחֲרֵי עָמְדוֹ וַיַּקְשֵׁב סוֹד אֱלֹהַּ

וַיִּמְצָא פֵּשֶׁר לִשְׁאֵלוֹת הַשָּׂפֶק.

גַּם שִׁמְשׁוֹן גִּבּוֹרְךָ הִנּוֹ אִתָּנוּ

וִיהוּדָה הַלֵּוִי הָאַחֲרוֹן בָּמוֹ

הַמְּחוֹנֵן הֲרִיסוּת אֶרֶץ הַצֶּבִי

וּבִדְמֵי לִבּוֹ כִּי זֹרְמוּ כַּמַּיִם

טִהֵר עֲפָרָהּ וַיְקַדְּשֶׁהָ שֶׁבַע.

הַכֵּר כֻּלָּהַם בֵּן יַקִּיר הַכִּירָה

כָּל עוֹדְךָ בַּחַיִּים עִמָּם שׂוֹחַחְתָּ

הֵם בָּאוּ לִפְדֹות מִשַּׁחַת נַפְשֶׁךָ.

העלם: (יניח ראשו על חיקה).

הָהּ אֵם עֲדִינָה, הַאוֹתָךְ אַבִּיטָה?

הַאוֹתְךָ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אָחַז?

וּשְׁלֹמֹה גַּם אַתָּה בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ

גַּם שִׁמְשׁוֹן וִיהוּדָה אִתְּכֶם נוֹעָדוּ!!

הֶאָח, רַק לִרְאוֹתְכֶם לוּ הֲלוֹם בָּאתִי

דֵּי שָׂכָר לִי עַל כָּל חַבְלֵי הַמָּוֶת.

כלם (במקהלה)

אִתְּךָ מִיכָה נַחְנוּ, אִתָּנוּ תֶּהִי

אִתָּנוּ גַּם תַּעַל לִמְקוֹר אוֹר נֵצַח;

שָׁם תִּשְׁכַּח כָּל מַדְוֶה כָּל צַר וָנֶהִי

שָׁם תַּעֲנוֹד זֵּר מֹר וּצְנִיף אוֹר עַל מֵצַח.

מָסַךְ הַבְּרִיאָה יוּרָם אֶל עֵינֶיךָ

כָּל סָפוּן כָּל טָמוּן חִידוֹת אֵין חֵקֶר

מִנְּעִימוֹת עוֹלָמִים תִּשְׂבַּע נַפְשֶׁךָ

בִּמְרוֹם תֵּבֵל תָּשִׁיר בֵּין כּוֹכְבֵי בֹּקֶר.

השפה העבריה:

(לוקחת קרן אחד מקרני אור פני משה ועונדת אותו עטרה לראש העלם)

מִקֶּרֶן אוֹר זֶה פָּנֶיךָ יָהֵלּוּ

וּכְשֵׁם כָּל הַגְּדוֹלִים בִּבְנֵי עַמֶּךָ

שִׁמְךָ מִיכָה יוֹסֵף לַעֲדֵי עַד יֶחִי!

שָׁם – בִּדְבִיר אַלְמָוֶת עַל לוּחַ שַׁיִשׁ

נָקִי וָזַךְ כִּדְמוּת נַפְשְׁךָ קִרְבֶּךָ

שָׁם אֶצְבָּעִי אָנִי שִׁמְךָ חָרָתָה;

כִּי יָבֹא יוֹם וּבָנִים יִוָּלֵדוּ

בִּזְרֹעַ וּבְלֹא לֵב וָלֵב יַעְדֹּרוּ

לָקִים הֲרִיסוּתַי לִגְדוֹר כָּל פָּרֶץ

וּשְׁמוֹת אֳמוּנַי יַחַד יִפָּקֵדוּ –

אָז לֵב לַלֵּב יַגִּיד פֶּה לָפֶה יַבִּיעַ:

“וּמִיכָה יוֹסֵף הָאֶחָד בָּהֵמָה”!

כלם (במקהלה)

עֲזָב־נָא בֶּן־אָדָם עֲזוֹב הָאָרֶץ

קֵן קִנִּים וָהֶגֶה וּמְקוֹר כָּל קָרֶץ,

לִמְקוֹר זִמְרָה תַּעַל – שָׁם בִּשְׁמֵי מַעֲלָה

תִּחְיֶה בֶּן־חַיִּים עַד דֹּר דֹּרִים סֶלָּה.

לוקחים אותו על זרועותיהם; עב ערפל יורד ומְחַתֵּל אותם והמה עולים בענן השמים.