שׁוּב מְפֹרָק הַכֹּל בִּשְׂחוֹק הַקֻּבִּיּוֹת.

הַסֵּדֶר מִתְבַּדֶּה וּמִתְפָּרֵעַ.

וְהֵלֶךְ הַנִּהְיוֹת וְהַדְּמֻיּוֹת

כִּבְהַקְרָנַת הַסֶּרֶט לְמַפְרֵעַ.

מַה שֶּׁהָיָה אֶחָד – רְאֵה, לֹא הִכַּרְתּוֹ.

הָעֲרֵמָה הָעֲרֵמָה הַמִּתְגּוֹלֶלֶת.

גְּזָרִים! גְּזָרִים! גְּזָרִים! גִּזְרִי כַּרְטוֹן

שֶׁל הַרְכָּבוֹת בְּמִשְׂחֲקֵי הַיֶּלֶד.

כִּי שֶׁהָיָה אֶחָד וְשֶׁהָיָה אַתָּה

וְשֶׁרָבַץ כְּגַי בֵּין גֹּבַהּ לְמִשְׁנֵהוּ

וְשֶׁבָּטַחְתָּ כִּי אָכֵן לוֹ יָאֲתָה

מָרוּת עַל מֶרְיְךָ שֶׁיִּכָּנֵעַ –

הוּא בְּעַצְמוֹ נִכְנָע. הוּא בְּעַצְמוֹ נָמוֹט.

הוּא קֻבִּיּוֹת שֶׁלְּךָ בְּסֵדֶר מִתְפָּרֵעַ.

וְהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמוֹ בִּצְרִים־קוֹלוֹת

כִּבְהַקְרָנַת הַסֶּרֶט לְמַפְרֵעַ.