מַקְשִׁיב אֶל עָל

עוֹמֵד עַל בְּהוֹנוֹת

נִצַּבְתָּ לְפֶתַע בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ

כְּלַיְלָה שֶׁאֵין בּוֹ יָרֵחַ –

וְהִרְהוּרְךָ תָּקוּעַ בָּעוֹלָם

כְּרֹאשׁ אַלָּף בְּלֹעַ שֶׁל אֲרִי.

תִּמְהוֹן עֵינַיִם מִסָּבִיב

וְעֹצֶר נְשִׁימוֹת:

“אֲבוֹי אִם הוּא פָּצוּעַ וְזָב דָּם!” –

עַד עַצְבוּתָהּ שֶׁל רֶדֶת הַמָּסָךְ

אֶל מוּל קָהָל גּוֹעֵשׁ אֶת הֵידָדָיו.

וּכְשֶׁגָּאוּ תְּשׁוּאוֹת־הַחֵן וְשַׁכּוּ

וְהָאֲרִי רָבַץ אָדִישׁ בְּאֶמְצַע הַסּוּגַר –

הָיִיתָ כְּאוֹבֵד.

אוּלַי כְּרוּחַ לְעֵת עֶרֶב

אֲשֶׁר נִדְמַם בְּאֶמְצַע הַפָּסוּק.

אוּלַי כְּמוֹ נוֹקֵד קַדְמוֹן

הֶחָשׁ בְּהֵעָדֵר הַכֶּבֶשׂ

אַךְ לֹא יַשְׂכִּיל לִמְנוֹת אֶת עֲדָרָיו.

כָּל רַהַב נִצְחוֹנְךָ אוֹמֵר לְךָ: שָׁכֹלְתָּ –

אֵין בְּפִיךְ שֵׁם לְאָבְדַנְךָ.