הַהוֹד גּוֹזֵר לָתֵת. אֶפְשָׁר שֶׁכּוֹכָבִים

אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁבְּצֵאתָם לִזְרוֹעַ

אֶת תִּמְהוֹנָם־כִּי־טוֹב הֵם כְּחָבִים

חוֹב־קַדְמוֹנִים גָּנוּז

לַטּוֹב אֶל מוּל הָרֹעַ.

הוֹ חַיָּבֵי־לָתֵת – וְהֵמָה לֹא יֵדְעוּ!

כָּל כֹּסֶף הוּא: לְךָ

וְלִי

וְ – –

לָמָּה אֶתְבּוֹשֵׁשׁ לוֹמַר כִּי: לָנוּ?!

זֶה הֶרֶף־עַיִן־עֲדֵי־עַד – וּכְמוֹ טַנְדּוּ

וּכְמוֹ כֻּלָּנוּ שֶׁסֵּרַבְנוּ בּוֹא וּבָאנוּ.

כִּי בָּאנוּ – וְעַד סוֹף!

עַל מָה אֵפוֹא אָכַפְנוּ עַל הַהֵלֶךְ

וְלֹא אָמַרְנוּ לוֹ: כָּסוֹף –

מַשְׁמָע בִּזְבּוּז מַבּוּעַ: הֵא לָךְ! הֵא לָךְ!

כִּי אִם יֵקַּל עָלַי לִנְבּוֹעַ וְלָתֵת –

לֹא עוֹד יִכְבַּד מִמֶּנִּי קַחַת בְּלִי פָּשׁוֹעַ.

רַק מִי שֶׁלֹּא הִשְׂבִּיעַ –

יִרְעַב וְיַךְ עַל־חֵטְא.

וְיִתְפַּלֵּל לְנֵס

כִּי בְּנַפְשׁוֹ הוּא.

הוּא אֵין־אוֹנִים

הוּא אֵין־עוֹנִים

הוּא בִּפְתַיּוּת־נַפְשׁוֹ בּוֹדָה כִּזְבֵי הָאֹשֶׁר.

אַדִּיר מִמֶּנּוּ – הוֹ עַשְׂרוֹת, עַשְׂרוֹת מוֹנִים! –

זֶה שֶׁלָּקַח עִמּוֹ

גַּם מִן הָאוֹר

גַּם מִן הַחֹשֶׁךְ.

לָקַח –

וּבְחָכְמָתוֹ הִרְכִּין רֹאשׁוֹ הַגֵּא

כִּי הַחָכְמָה הִיא הַיָּפָה בְּכָל יְגוֹנוֹתֵינוּ.

וְהִיא בִּינַת־הַטָּף־וְהַקֹּהֶלֶת: שְׁגֵה וּשְׂגֵה.

הַמַּפְעִימַתְנוּ:

קְחוּ!

וָתֵנוּ!

כִּי כֹּסֶף הוּא מַתָּן

כְּכָל עוֹלָה –

הוֹ אֱלֹהֵי הַגֶּשֶׁם וְהָרוּחַ! –

כִּי הוּא בְּסוֹד חָתָן־

לִקְרַאת־כַּלָּה,

וְאוֹר

וְאוֹר

וְאוֹר

וְעוֹר זָרוּעַ!

אַךְ עַד מָתַי תָנוּס עוֹד מִן הַשֵּׁם

מִן הַמְפֹרָשׁ

וּכְמוֹ נִבְעָת?

הַכֹּסֶף הוּא: אֲנִי

שֶׁבָּא

בְּסוֹד הָאַתְּ.

אֲנִי בְּסוֹד חָתָן

וְסוֹד הָאָנָה־וְהָעֵת.

אֵין הוֹד בְּאֵין מַתָּן! –

וְהוּא גּוֹזֵר:

לָתֵת!