מִקְשָׁה אַחַת הָיָה הַשֶּׁקֶט

וְרַק אֵי־שָׁם וְרַק אֵי־שָׁם

בְּדָגֵשׁ קַל כְּמִתְנָאֶקֶת

זוֹכְרָה נַפְשִׁי אֶת הָאָשָׁם.

אֶת הָאָשָׁם שֶׁלֹּא אָשַׁמְנוּ

אֶת הַשְּׂמָחוֹת כִּשְׂכַר־חִנָּם –

הוֹ הֶבֶל־פֶּה אֲשֶׁר נָשַׁמְנוּ

וְלֹא זָכִינוּ – וְקוֹנָם

קוֹנָם כִּי הֶבֶל־פִּי עַד הֶרֶף

יְהֵא נִשְׁמָהּ שֶׁלַּתּוֹדָה.

מִקְשָׁה אַחַת מֻטָּל הָעֶרֶב

מִן הַגָּדָה אֶל הַגָּדָה.