כֵּלִים נָאִים מַרְחִיבִים דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם

בְּרֹאשׁ מְבֻקָּע, וְאֵדִים שֶׁל הַדָּם

נִשָּׂאִים כְּתִמְרַת צִפֳּרִים. מַה נּוֹרָא

לְכָלְאָן בִּכְלוּבִים, הוֹ כָּנָף טְהוֹרָה.

אַךְ מַשֶּׁהוּ קָרָה שֶׁאֵינוֹ כַּשּׁוּרָה,

אַנְגִּיאָרִי – הָאֵשׁ שֶׁהִבְעַרְתִּי

לֹא הָיְתָה יְעִילָה: הַדָּם שֶׁרָתַח

וְהַצֶּבַע נִתַּךְ, מְכֹעָר וְנִגָּר.