למשורר

יַעֲקֹב דִּי־הָאן הַנִּבְהָל, אֶת אֱלֹהִים

וְהַנַּעַר הָעֲרָבִי רִדַּפְתָּ בְּכָל הַחוֹרִים

שֶׁל עִיר יְבֵשָׁה – שׁוּב הִגַּעְתָּ אֵלָיו.

שְׁיָרָה אֲרֻכָּה מִן הַמַּעֲרָבִי מֵעוֹמָר

וְהַקֶּבֶר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ מַחֲרִים אַחֲרָיו

מַחֲזִיקִים בְּקַרְנוֹת מַה שֶּׁנִּלְקַח יְמַשְּׁשׁוּ

יִרְחֲשׁוּ לְכוּדִים בְּלִי הָאוֹת שֶׁיִּפְתַּח.