דַּלְתוֺת צְרִיפִים רֵיקִים בַּלַּיְלָה

וְקִרְעֵי בְּגָדִים בֵּין חוּטֵי־הַתַּיִל הַנְּטוּשִׁים:

רַק בַּחֲלוֺמוֺתַי עוֺד –

אַךְ לְעֵת כָּזוֺ

יֵשׁ וּמִישֶׁהוּ עוֺקֵר מִגְּרוֺנִי בַּחֹשֶׁךְ

קְרִיאַת עֶזְרָה אִלֶּמֶת

וְשָׁב וְשׁוֺקֵעַ

בֶּחָלָל הַחִיצוֺן שֶׁל הַשֵּׁנָה,

וְאַתְּ שׁוֺאֶלֶת חַשְׁדָנִית:

מֶה חָלַמְתָּ, שׁוּב?

אוּלָם אֲנִי מַכְחִישׁ אֶת הֵעָדְרִי מִן הַבַּיִת בְּטֶרֶם יְקִיצָה,

נִדְמֶה, אֵינִי מַאֲמִין עוֺד בְּכֹחַ־הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הַזִּכְרוֺנוֺת,

וּבַהֲלִיכָה עָרְפִּית אֶל מִחוּץ לָעֵרוּת – אֵין לִי צֹרֶךְ;

עִם זֹאת,

בְּהִקָּלַע מִלָּה נִשְׁכַּחַת אֶל שִׂיחָה מִקְרִית

עַל כָּל שֶׁאִבֵּד מֵאֵימָתוֺ עִם הַשָּׁנִים וּכְמוֺ נִמְחַק,

כִּבְאַקְרַאי

וְרַק לִפְעָמִים

דַּלְתוֺת צְרִיפִים בִּי נִפְתָּחוֺת בְּלִי קוֺל וָקֶשֶׁב

וְהַמִּטָּה קוֺרֶנֶת בָּרֶקַע

כְּעֶצֶם שְׁמֵימִי לֹא־מְזֹהֶה.