“כנסת ישראל היא כאיברים של השכינה”

(אימרה חסידית)

בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ

כְּאֵיבָר מֵאֵיבָרֶיךָ הָיִיתִי,

הָיִיתִי לְךָ יֶלֶד־קָרְבָּן לֶעָתִיד, בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ הַנְּתוּנִים לַהֲמֻלַּת גַּלְגַּלֵּי־הָרַכֶּבֶת,

בְּעוֺד הָאֲוִיר בָּא וְיוֺצֵא מִבַּעַד לְסִדְקֵי הַקָּרוֺן וְעַיִן חוֺרֶצֶת־גּוֺרָל

נִנְעֶצֶת מִבַּעַד לְפֶתַח־הָאִוְרוּר בְּגוּף הַיֶּלֶד הַיָּשֵׁן בְּחֵיק יַלְדוּתוֺ הַשָּׂעִיר –

כֹּה חָסוּי וּמוּגָן וּבוֺטֵחַ בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ שֶׁהָיוּ לְחֹמֶר הִיּוּלִי אֶחָד;

וְהָאֲוִיר בַּקָּרוֺן כְּבָר הוֺלֵךְ וּפוֺחֵת מִסָּבִיב לַפִּיּוֺת הַפְּעוּרִים בְּשֵׁנָה,

שָׁעָה שֶׁפַּחֵי־הַשֶּׁתֶן מַתִּיזִים זִיק צְהַבְהַב־עַכְרוּרִי שֶׁל שְׁמוֺנִים אֶבְרֵי־הַפְרָשָׁה,

וְהַיָּרֵחַ מֵעַל לְפֶתַח־הָאִוְרוּר זָע לְכָאן וּלְכָאן כְּשַׁבְשֶׁבֶת,

נִדְמֶה, לְהוֺרוֺת אֶת הַדֶּרֶךְ,

אָפוּף צְעָקוֺת רְחוֺקוֺת שֶׁל לוֺבְשֵׁי־הַמַּדִּים; –

וְהִנֵּה כֹּה אִלֵּם וְרוֺגֵעַ הַיֶּלֶד

נִצְמָד אֶל אָבִיו וְאִמּוֺ

מֻקָּף עִרְבּוּבְיַת פָּנִים מֻכָּרוֺת – הֵן כָּל עוֺלָמוֺ וְכָל הַיָּקָר לוֺ

סְגוּרִים פֹּה עִמּוֺ עַל מַנְעוּל, בְּתוֺךְ הַקָּרוֺן הַדּוֺהֵר הַזֶּה,

שֶׁכֵּן דָּבָר לֹא נוֺתַר עוֺד מִחוּץ לְקִירוֺת קְרוֺן־הַמַּשָּׂא, מִכָּל הָרָאוּי לְאַהֲבָתוֺ,

וְאֶפְשָׁר, גַּם פַּחַד־הַנְּטִישָׁה הַתְּמִידִי סָר מֵעָלָיו – לְעֵת כִּי גּוּף מִתְעָרֵב פֹּה בְּגוּף

וְרַק פַּח־שֶׁל־שֶׁתֶן מְקַשְׁקֵשׁ בַּפִּנָּה

וּמְשַׁלֵּחַ יָדַיִם לַחוֺת לְהָעִיר יְשֵׁנִים

בָּאֲוִיר הַמַּצְחִין וְכָלֶה בֵּין פֶּה לְפֶה – –

וְשָׁקוּעַ הַיֶּלֶד בְּחֵיקוֺ הַשָּׂעִיר שֶׁל הַזְּמַן הַקּוֺפֵא

מִבְּלִי שֶׁיִּרְאֶה כֵּיצַד בְּרִיּוֺת־גּוֺרָל

קַדְמוֺנִיּוֺת מוֺשְכוֺת אֶת קְרוֺן־הַמַּשָּׂא עַל־פְּנֵי

פַּסֵּי־הַמַּתֶּכֶת,

וְכֵיצַד מַסִּיקִים אֶת הַקַּטָּר בְּקֻבִּיּוֺת־פֶּחָם שְׁחוֺרוֺת.