כְּשַׁבְּלוּלִים הַמְכֻנָּסִים בְּתוֺךְ עַצְמָם

הִתְגּוֺבְבוּ בָּתֵּי־הָאִכָּרִים

שֶׁל הַכְּפָר: מַרְגָּרֶט־אַם־מוֺז

בְּצֵל הָהָר הַחוּם,

כְּשֶׁהָעֶרֶב

יָרַד.

וְעֵת נִסְגַּר פִּשְׁפָּשׁ שֶל בַּיִת בְּתוֺךְ הַשֶּׁקֶט

מֵאֲחוֺרֵי גַּבּוֺ שֶׁל אָבִי

וְקוֺל לָחַשׁ:

“שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם טוֺב, דּוֺקְטוֺר!”

בְּעוֺד אָבִי מַסְתִּיר אֶת כִּכַּר הַלֶּחֶם הַחַם,

עָצַר

אוֺפַנּוֺעַ לְיַד הַבַּיִת הַגִּבֵּן

עִם גַּג־הַקַּשׁ,

וְהַחַיָּל רוֺכֵב־הָאוֺפַנּוֺעַ הֵרִים אֶת קוֺלוֺ

וְשָׁאַל

וְאִיֵּם

וְרָשַׁם – –

חֹדֶשׁ יָמִים שֶׁל צִפִּיָּה רָעָה עָבְרוּ עָלֵינוּ שָׁם,

וְהָהָר הַחוּם מֵטִיל אֶת צִלּוֺ

בְּאֵין־רַחֲמִים

וְכָךְ

בֹּקֶר וָעֶרֶב הָיִיתִי מַמְתִּין

עִם פַּחַד בַּלֵּב,

וּפְרוּסוֺת־הַלֶּחֶם בּוֺכוֺת בְּקֵבָתִי

כְּיֶלֶד הָעוֺמֵד לְהֵעָזֵב.