לוגו
טקס חשאי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בָּרָק אוֺ צְלִיפַת זַרְקוֺר?

הַגֶּשֶׁם גָּאָה,

מַיִם שֶׁל חֲצוֺת יָרְדוּ בֵּין הַצְּרִיפִים קְרוּעֵי הַחַלּוֺנוֺת

בְּבֶהָלָה

וְנִעְנְעוּ אֶת הַמַּחֲנֶה לְכָאן וּלְכָאן.


כְּאִישׁ אֶחָד נָשְׂאוּ שְׁלֹשָׁה־אַרְבָּעָה נְעָרִים מְכֻסֵּי־רֹאשׁ אֶת עֵינֵיהֶם

אֶל סֵפֶר הַמִּדַּפְדֵּף בְּתוֺךְ רוּחַ־הַפְּרָצִים,

שָׁעָה שֶׁבַּחוּץ פִּזֵּז אוֺר הַפְּרוֺזֶ’קְטוֺרִים מִגָּבוֺהַּ.

הֵם נָשְׂאוּ מַבָּטִים דְּאוּגִים גַּם אֶל דֶּלֶת־הַצְּרִיף

שֶׁנִּרְעֲדָה מֵעֵת לְעֵת,

בְּעוֺדָם נִצָּבִים בֵּין טוּרֵי מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים

וּמֵאֲחוֺרֵי מִתְרַס מִזְרְנֵי־הַקַּש הַמְגוֺנְנִים כִּבְיָכוֺל,

וְהַמַּדִּיפִים רֵיחַ שָׂדוֺת שֶׁהִרְקִיבוּ.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

הוֺסִיפוּ שִׂפְתֵי הַנְּעָרִים לְמַלְמֵל. –

בִּמְרוֺמֵי מִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַשְּׁלִישִׁית יָשַׁבְתִּי,

צוֺפֶה פְּנִימָה וְחוּצָה

מִבַּעַד לַחַלּוֺן הֶחָסוּם בְּקִרְעֵי־בַּד וּבִנְיָרוֺת לַחִים,

תּוֺהֶה אֶל דִּשְׁדּוּשׁ רַגְלֵי הַחַיָּלִים בְּתוֺךְ הַמַּיִם שֶׁעַל הָאֲדָמָה

וְאֶל יְצוּרֵי־הַלַּיְלָה שֶׁחָצוּ הֵנָּה וָשׁוֺב אֶת מִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים הֶעָזוּב

בְּרִפְרוּף וּבַהֲלִיכַת זִיג־זַג.


וְאוּלָם בְּרֶגַע זֶה נֶעֶצְרָה בָּאֲוִיר אֵיזוֺ יָד הַמַּחֲזִיקָה כּוֺס בֵּין הָאֶצְבָּעוֺת,

וְנִשְׁמְעָה הַמִּלָּה “בָּרוּךְ”,

כְּשֶׁהִיא חוֺזֶרֶת וּמְהַדְהֶדֶת עֲמוּמוֺת מְאֹד,

בְּעוֺד רָאשֵׁי גְּבָרִים וְנָשִׁים צְפוּדֵי־עוֺר מִתְרוֺמְמִים מֵעַל לַמִּזְרָנִים

וְהַדּוּמִיָּה שֶׁבַּצְּרִיף הוֺלֶכֶת וּמַקְרִישָׁה.


בַּקּוֺמָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל טוּר מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים

יָשַׁבְתִּי אוֺ שָׁכַבְתִּי עַל בִּטְנִי, בְּצֵל הַחַלּוֺן אֲשֶׁר מֵי־הַגֶּשֶׁם דּוֺלְפִים בַּעֲדוֺ

וַאֲנִי נֶאֱבָק עִם רְצוֺן־הַשֵּׁנָה, אֶלָּא שֶׁכַּעֲבֹר זְמַן־מָה קָלְטוּ אָזְנַי

גַּם אֶת קוֺל הַזִּמְרָה שֶׁל ר' קַארְוַאי (הַמְנַהֵל אֶת הַטֶּקֶס), כְּאִלּוּ מִחוּץ לַמְּצִיאוּת:

“גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת…”


וְרָאִיתִי כּי נַעַר מִן הַנְּעָרִים כּוֺרֵךְ עַל זְרוֺעוֺ בְּחִפָּזוֺן

רְצוּעָה שֶׁצִּבְעָהּ הִתְמַזֵּג עִם צֶבַע הַחֹשֶׁךְ,

אַךְ הָרְצוּעָה הִסְתַּבְּכָה וְהִתְהַפְּכָה שׁוּב וָשׁוּב

בְּדוֺמֶה לְסִימָן מְבַשֵּׂר רָעוֺת;

וְעִם זֹאת, שָׁמַעְתִּי דִּבּוּרִים בִּנְעִימָה חֲרִישִׁית

עַל־אוֺדוֺת חוֺבָה שֶׁל אָבוֺת וּבָנִים… גַּם בְּיָמִים אֵלֶּה…

וּמִמֶּרְחַק־מָה בָּאוּ הַמִּלִּים בְּקוֺל עָמֹק וּמְצֻנָּן: "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנִי

מֵעָנְשׁוֺ שֶׁל זֶה…"

מִבְּלִי שֶׁאָבִין כָּרָאוּי אֶת מַשְׁמָעוּת הַהִתְלַחֲשׁוּת וְהָאִנְפּוּפִים,

אַךְ שָׂמַחְתִּי, מִשּׁוּם־מָה, שֶׁעוֺדֶנִּי רַךְ־בַּשָּׁנִים וְקָטָן,


אַף־כִּי תָּקְפָה עָלַי חֲרָדָה סְתוּמָה לְאָבִי

בְּעוֺדִי מְהַרְהֵר בִּמְקוֺם הִמָּצְאוֺ שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנִּי;


וּלְפֶתַע נִמְלְאוּ אָזְנַי בִּנְטִיפוֺת הַגֶּשֶׁם בִּלְבַד, קְלִיק־קְלִיק־קְלִיק, שָׁמַעְתִּי.


מִישֶׁהוּ הִצִּית בַּצְּרִיף גַּפְרוּר עֲרִירִי

שֶׁהִבְלִיחַ וְדָעַךְ־לוֺ,

אֶלָּא שֶׁהַדֶּלֶת נִקְרְעָה לִרְוָחָה בְּרַעַשׁ רַב

וְצִלּוֺ שֶׁל חַיָּל רָבַץ עַל הַמִּפְתָּן.

עַתָּה רָאִיתִי כֵּיצַד מִתְעוֺפְפוֺת הָרְצוּעוֺת הַשְּׁחוֺרוֺת־לְבָנוֺת בָּאֲוִיר

לְעֵבֶר טוּרֵי הַמִּטּוֺת הָעֶלְיוֺנוֺת, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אוֺתָן מִן הָעֵינַיִם,

כְּאִלּוּ מַשַּׁק־כְּנָפַיִם שֶׁל עוֺף לֵילִי מַכֶּה אֶת הָאֲוִיר וּמַשְׁמִיעַ קוֺל־נֶהִי,

חוֺבֵט בְּאֶבְרוֺתָיו הַשְּׁחוֺרוֺת־לְבָנוֺת וְנוֺטֵעַ פַּחַד בַּלֵּב,

בִּזְמַן שֶׁהַגֶּשֶׁם מְזַרְזֵף פְּנִימָה מִבַּעַד לַחַלּוֺן הֶחָסוּם רַק לְמֶחֱצָה,

גֶּשֶׁם הַמֵּצִיף אֶת מִזְרְנֵי־הַקַּשׁ הַנֶּאֱנָחִים,

וּמֵצִיף אֶת רִצְפַּת־הָאֶבֶן

בְּמָחֳקוֺ גַּם אֶת צֵל הַחַיָּל הַשָּׁב לְאִטּוֺ אֵל הַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֺלָה שֶׁבַּחוּץ,

מְקוֺם־שָׁם מְהַדְהֶדֶת יְרִיָּה בּוֺדֵדָה וּנְבִיחַת־כֶּלֶב הָאוֺבֶדֶת בֵּין צְלִיפוֺת הַזַּרְקוֺרִים,

וַאֲנִי

מֵחֲמַת הַקֹּר שֶׁבִּי,

וּמֵחֲמַת גֵּרוּי־הָעֲצַבִּים שֶׁבִּי

הוֺסַפְתִּי מַיִם לְמַיִם

בְּתוֺךְ מִכְנָסַי הַקְּפוּאִים,

וְגַם שָׁמַעְתִּי מֵרָחוֺק אֶת קוֺל כַּעֲסוֺ שֶׁל ר' קַארְוַאי:

“הַיֶּלֶד הַזֶּה… הוּא מַרְטִיב אֶת כֻּלָּם!…”

אוּלָם הוּא כָּבַשׁ מִיָּד אֶת קוֺלוֺ הָרוֺעֵם לְבַל יִשָּׁמַע

הָלְאָה מִטּוּרֵי מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים הַמַּעְפִּילוֺת מַעְלָה־מַעְלָה, לְלֹא תַּכְלִית,

וְעוֺד הַגֶּשֶׁם מְקַלֵּחַ אֶל תּוֺךְ הַצְּרִיף וְאוֺצֵר בְּתוֺכוֺ אֶת זֵכֶר הַיְרִיָּה הַבּוֺדֶדֶת,

כְּשֵׁם שֶׁאוֺצֵר אֲנִי בְּמֹחִי אֶת זֵכֶר הַנְּעָרִים עִם הַקַּסְקֶטִים הָעַקְמוּמִיִּים לְרֹאשָׁם.


לְאַחַר מִכֵּן קַמְתִּי וְעָמַדְתִּי עַל הַמִּטָּה וְהִבַּטְתִּי לְעֵבֶר הַגְּדֵרוֺת שֶׁמִּסָּבִיב לַמַּחֲנֶה,

הִבַּטְתִּי אֶל יַעַר־הָאַשּׁוּחִים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר

לַגְּדֵרוֺת הַחַשְׁמַלִּיּוֺת שֶׁהָיוּ מְזַמְזְמוֺת

בְּדֶרֶךְ־כְּלָל,

וְעוֺד רָאִיתִי כֵּיצַד נִמְלָא מִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים בַּאֲלֻמּוֹת־אוֺר שֶׁל מִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה,

כִּי הָיְתָה שְׁעַת חִלּוּף הַמִּשְׁמָרוֺת בַּמִּגְדָּלִים שֶׁמִּסָּבִיב,


וּמִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים הֵאִיר כֻּלּוֺ לְמוּל עֵינַי.

לְהֶרֶף עַיִן קָרְנוּ בְּאוֺר גַּם הַצְּרִיפִים.