לד"ר מלכה פוני

כְּשֶׁרָאִיתִי לָרִאשׁוֺנָה אֶת אָבִי

בּוֺכֶה:

הָאָבִיב הָיָה בְּרֵאשִׁיתוֺ

וְעַל הַקְּרוֺנוֺת הָעוֺמְדִים לְלֹא־נִיעַ

פִּזֵּר טִפּוֺת גֶּשֶׁם,

בְּעוֺד קִרְעֵי־אֱנוֺשׁ נָעִים וְנָדִים בְּאוֺר הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֺקַעַת.

תַּצְלוּם דֵּהֶה בְּיָדִי

עוֺדֶנּוּ חוֺשֵׂף אֶת קַוֵּי־הַמִּתְאָר שֶׁל הַנִּצָּבִים

וּמַרְאֵה הָאָב עוֺדוֺ רוֺכֵן עַל הַמֵּתִים וְעַל חוֺלֵי הַטִּיפוּס,

לוּ גַּם יָבְשׁוּ דִּמְעוֺתָיו לִפְנֵי שָׁנִים

וּבִבְשָׂרוֺ רוֺחֶשֶׁת בּוּעָה שְׁחוֺרָה

עִם זִכְרוֺן טִפְטוּף הָעֲנָנִים הָאִטִּי

עַל פָּנָיו שֶׁל יֶלֶד הַמְסָרֵב לְהַעְתִּיק מַבָּטוֺ

מִן הַדְּמוּת הַמְחַפֶּשֶׂת בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה

אַחַר יוֺם בּוֺדֵד שֶׁבְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ אַפְּרִיל עַגְמוּמִי וְלַח,

כִּי אָכֵן הָיָה זֶה בְּיוֺם הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי

וּבְסָמוּךְ לִי שָׁמַעְתִּי קוֺל לְחִישָׁה: "לְשֵׁם מָה

הוּא טוֺרֵחַ כָּל כָּךְ?…"

וְהִנֵּה רַגְלַי נִתְקְפוּ פַּחַד־פֶּתַע וְהִרְעִידוּ,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוֺשַׁטְתִּי אֶצְבְּעוֺתַי מִתּוֺךְ הָאֲפֵלָה וָחוּצָה –

הֵבַנְתִּי

כִּי אָבִי מַסְפִּיד אוֺתִי כָּרֶגַע בְּתוֺךְ לִבּוֺ.