נִדְמֶה
כִּי הוּא לְבַד נוֺתַר בְּתוֺכִי
מִשְּׁנוֺת הַיַּלְדוּת:
צֵל,
פַּחַד־הַחִסּוּל
וַחֲשַׁד־הַתָּמִיד,
בֵּין־הָעַרְבַּיִם
לָרֹב –
בְּעֵת שֶׁאֲנִי נוֺסֵעַ בְּאוֺטוֺבּוּס
מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה
וּבְסָמוּךְ אֵלַי
עֵינַי נִתְקָלוֺת
בְּאִישׁ כְּבֶן גִּילִי
הַמַּסְתִּיר קַלּוֺת אֶת זְרוֺעוֺ הַמְקֻעְקַעַת
בְּשַׁרְווּל שֶׁל חֻלְצָה –
וּמְחִצּוֺת מִתְגַּבְּהוֺת לְפֶתַע בְּתוֺךְ כְּלִי־הָרֶכֶב:
אֲנִי וְהוּא בְּפִנַּת הָאוֺטוֺבּוּס הָאַחַת
וּשְׁאָר הַנּוֺסְעִים עַל־פְּנֵי כְּלִי־הָרֶכֶב כֻּלּוֺ,
וְעוֺלֶה בְּדַעְתִּי:
מַה יְּהֵא
בְּהִכָּחֵד שָׂרִיד אַחֲרוֺן וְחַי
מִכָּל הֶעָבָר הַמְקֻעְקָע
וְהָאִלֵּם?
וְהָאוֺטוֺבּוּס זָע וּמִזְדַּחֵל בֵּין תּוֺרִים לְאֵין־סוֺף,
כְּאִלּוּ מְסָרֵב לְהַגִּיעַ לַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֺנָה.