נִדְמֶה

כִּי הוּא לְבַד נוֺתַר בְּתוֺכִי

מִשְּׁנוֺת הַיַּלְדוּת:

צֵל,

פַּחַד־הַחִסּוּל

וַחֲשַׁד־הַתָּמִיד,

בֵּין־הָעַרְבַּיִם

לָרֹב –

בְּעֵת שֶׁאֲנִי נוֺסֵעַ בְּאוֺטוֺבּוּס

מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה

וּבְסָמוּךְ אֵלַי

עֵינַי נִתְקָלוֺת

בְּאִישׁ כְּבֶן גִּילִי

הַמַּסְתִּיר קַלּוֺת אֶת זְרוֺעוֺ הַמְקֻעְקַעַת

בְּשַׁרְווּל שֶׁל חֻלְצָה –

וּמְחִצּוֺת מִתְגַּבְּהוֺת לְפֶתַע בְּתוֺךְ כְּלִי־הָרֶכֶב:

אֲנִי וְהוּא בְּפִנַּת הָאוֺטוֺבּוּס הָאַחַת

וּשְׁאָר הַנּוֺסְעִים עַל־פְּנֵי כְּלִי־הָרֶכֶב כֻּלּוֺ,

וְעוֺלֶה בְּדַעְתִּי:

מַה יְּהֵא

בְּהִכָּחֵד שָׂרִיד אַחֲרוֺן וְחַי

מִכָּל הֶעָבָר הַמְקֻעְקָע

וְהָאִלֵּם?

וְהָאוֺטוֺבּוּס זָע וּמִזְדַּחֵל בֵּין תּוֺרִים לְאֵין־סוֺף,

כְּאִלּוּ מְסָרֵב לְהַגִּיעַ לַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֺנָה.