לֵיל פֶבְּרוּאָר,

זֶה הַזְּמַן בּוֺ נֹגַהּ הַתַּנּוּר מְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתָּן שֶׁל הַשָּׁעוֺת

הַמִּתְחַלְּפוֺת בִּרְעָדָה עַל לוּחַ־הַסְּפָרוֺת שֶׁמּוּלִי,

אַךְ גּוּפִי צָמוּד לְגוּפֵךְ,

בַּעַל־חַיִּים קְשֵׁה־שֵׁנָה

הַמֵּרִיחַ בַּעַל־חַיִּים לֵילִי וְנֶאֱהָב.

לְעֵת כָּזֹאת מַתְחִיל בְּתוֺכִי גִּלְגּוּל־הַנְּשָׁמוֺת לְאָחוֺר

מִגִּיל הַבַּגְרוּת לְגִיל הַיַּלְדוּת

וְקוֺמָתִי הוֺלֶכֶת וּקְטֵנָה

לְשֵׁמַע קְרִיאוֺתֵיהֶם שֶׁל רוּחוֺת־רְפָאִים – סָפֵק אָב, סָפֵק אֵם,

בְּאוֺר הַנּוֺפִים הַחָרְפִּי.

וְאַתְּ שׁוֺכֶבֶת לְצִדִּי,

אוּלָם תּוֺקֵף עָלַי רֶגֶשׁ הַבּוּשָׁה בְּפָנַיִךְ

לוּ גַּם יְשֵׁנָה אַתְּ עֲמֻקּוֺת וּרְחוֺקוֺת מְאֹד

וְאֵינֵךְ שָׂמָה אֶל לֵב כֵּיצַד נוֺטֵשׁ אֲנִי אֲדָמָה זוֺ

בְּהַגִּיעַ אֵלַי רֶמֶז דַּק וְנֶחֱלָם

מִנִּקְבַּת הַיַּלְדוּת הַמְּפִיצָה רֵיחוֺת שֶׁל פִּתּוּי

עִם טַעֲמוֺ שֶׁל דָּם קָרוּשׁ וְטָמֵא.

וַאֲנִי עַצְמִי תּוֺהֶה:

לְשֵׁם מַה מִתְאַוֶּה אִישׁ כָּמוֺנִי לִלְבֹּשׁ מִדָּה־שֶׁל־יֶלֶד

תּוֺךְ כְּדֵי שֵׁנָה?

וּבָה־בָּעֵת

לִבִּי נִמְלָא חֲשָׁשׁוֺת שֶׁמָּא יָבוֹא בְּנִי, וְשֶׁמָּא תָּבוֹא בִּתִּי

אֶל תּוֺךְ הַחֲלוֺם,

יִשְׁתָּאוּ רֶגַע לְמַרְאֵהוּ שֶׁל יֶלֶד הַשָּׁקוּע בְּמִשְׂחָקָיו

וְיַחְלְפוּ עַל פָּנַי בְּלִי לָתֵת בִּי סִימָנִים שֶׁל זִהוּי,

וַאֲנִי אִוָּתֵר לְבַדִּי

מִחוּץ לַמַּמָּשׁוּת וּמִחוּץ לַהֲזָיָה גַּם־יַחַד,

בְּעוֺד גּוּף מַשִּׁיק לְגּוּף

בְּתוֺךְ חֲלָלוֺ שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר.