רָחוֺק הָיִיתִי מִדְּמוּת עַצְמִי,

בְּעֵת צֵאתִי

לַדֶּרֶךְ –

וּבְנֵי יַלְדוּתִי יוֺשְׁבִים זֶה מִכְּבָר

אֶל שֻׁלְחַן אֲדוֺנֵיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם

בְּצִפִּיָּה לְבוֺאִי,

נְשָׁמוֺת תַּמּוֺת וַהֲרוּגוֺת

אֲשֶׁר גַּם רֵיחַ עֲשָׂבִים וְנַהֲרוֺת־מַיִם

נֶעְקַר מֵהֶן לִפְנֵי עִדָּנִים,

וְעַתָּה סוֺעֲדוֺת הֵן אֶת לִבָּן וּמְזַמְּרוֺת

בִּסְעוּדַת הָאֵינוּת בִּלְבַד;

וַאֲנִי שֶׁלְּעֵת אָבְדַן בְּנֵי יַלְדוּתִי

לֹא יָרַדְתִּי אֶל בּוֺר־הַקֶּבֶר,

הוֺעַדְתִּי פָּנַי

אֶל שֻׁלְחָן־שֶׁל־מַעְלָה,

הֵן אָמַרְתִּי:

רַק אַרְחִיק מְעַט וְאָשׁוּב לְאֶרֶץ הַחַיִּים מִסָּבִיב,

וְרַק אֶת פְּנֵי הָאֱלֹהִים אֲבַקֵּשׁ לְהֶרֶף־עַיִן, בְּקֶרֶב בְּנֵי יַלְדוּתִי הָאֲבוּדָה,

הָלוֺךְ סְחוֺר־סְחוֺר בְּעִקְבֵי עִגּוּל הַפָּנִים הָאֵינְסוֺפִי

– בְּסִימַן הַיְצִיאָה מִן הַחֹמֶר;

וְכָךְ הָיִיתִי הוֺלֵךְ וּמַפְלִיג מִמְּקוֺמוֺת מוֺשָׁבִי

וּמִן הֶעָבָר וּמִן הַהֹוֶה,

תּוֺךְ צְקוּן־לַחַשׁ הַנִּשְׁמָע אַךְ לְאָזְנַי

בְּהִתְנַגֵּן מֵרָחוֺק זֶמֶר־יְלָדִים עַל־זְמַנִּי וְנוּגֶה

בִּנְעִימָה חֲרִישִׁית עַד־מְאֹד,

עִם קוֺל נְשִׁירַת שְׁנוֺתַי מֵעַל עֵץ־הַחַיִּים הַנָּע וְנָד עִמָּדִי.

1994