הָיֹה הָיְתָה פַעַם אִשָׁה זְקֵנָה, טוֹבָה וַחֲכָמָה. הִיא גָרָה בְּבַיִת קָטָן בֵּין הֶהָרִים, בְּצֵל הַיַעַר הַגָדוֹל.
וְהָיְתָה לָאִשָׁה גִנָה לא גְדוֹלָה, בָּהּ צָמְחוּ הַרְבֵּה מִינִים שֶׁל פְּרָחִים, שִׂיחִים וּשְׁאַר צְמָחִים מְיֻחָדִים וּמֻפְלָאִים, צִמְחֵי מַרְפֵּא.
יוֹם יוֹם הָיְתָה הָאִשָׁה מְטַפֶּלֶת בְּגִנָתָהּ: עוֹדֶרֶת וּמְגָרֶפֶת, מַשְׁקָה וּמְנַכֶּשֶׁת, קוֹטֶמֶת וְגוֹזֶמֶת; וְהָעִקָר, – הָיְתָה אוֹסֶפֶת אֶל סִנָרָהּ פְּרָחִים וְעָלִים וְשָׁרָשִׁים, שָׂמָה כָּל מִין בְּצִנְצֶנֶת מְיֻחֶדֶת, וּמַדְבִּיקָה עָלֶיהָ פֶּתֶק:
תְּרוּפָה לְנַזֶלֶת.
תְּרוּפָה לְשַׁעֶלֶת
סַם נֶגֶד עַצְלוּת.
רְפוּאָה לְפִנוּק
תְּרוּפָה נֶגֶד קִנְאָה.
סַם נֶגֶד קֹר.
וְהָיוּ לָהּ גַם תּרוּפוֹת נֶגֶד עֲקִיצוֹת וְנֶגֶד גֵרוּד וְנֶגֶד חֹם. בְּקִצוּר – בֵּית־מִרְקַחַת שָׁלֵם!
וְכָל הַחַיוֹת שֶׁבַּיַעַר הָיוּ בָּאות אֶל הַזְקֵנָה הַטובָה לְבַקֵשׁ מַרְפֵּא.
בְּבֹקֶר אָבִיב נָאֶה בָּאָה הַשׁוּעָלָה וּבוֹכָה בְּכִי מָר:
“הַצִילִי אוֹתִי, אִשָׁה טוֹבָה! חֲמִשָׁה בָּנִים לִי, גוּרִים יָפִים. כֻּלָם דוֹמִים לִי. אֲבָל אִשָׁה טוֹבָה, שַׁעֲלוּלִים תַּעֲלוּלִים כָּאֵלֶה לא רָאִית מֵעוֹלָם! הִנֵה, הַבֹּקֶר יָצְאוּ כֻּלָם לַיַעַר, וְעַכְשָׁו חָזְרוּ מֻכִּים וַחֲבוּלִים: זֶה טִפֵּס עַל עֵץ וְשָׁבַר אֶת כַּפּוֹ. הַשֵׁנִי נִתְקַל בָּאֶבֶן וְשָׁבַר אֶת אַפּוֹ. שְׁלִישִׁי הִרְגִיז אֶת הַנְמֵרָה – וְקִבֵּל סְטִירָה, הִתְנַפְּחָה לוֹ הַלֶחִי וְהוּא מְמָרֵר בְּבֶכִי. הָרְבִיעִי חָשַׁב שֶׁהוּא צִפּוֹר־כָּנָף – נָפַל מִן הֶעָנָף וְכוֹאֵב לוֹ הַגַב. וְהַחֲמִישִׁי – סְתָם עוֹמֵד לְיַד הַסֻלָם וּבוֹכֶה בִּשְׁבִיל כֻּלָם. מָה אֶעֱשֶׂה אִתָּם? עִזְרִי לִי אִשָׁה טוֹבָה!”
חִיְכָה הַזְקֵנָה וְאָמְרָה:
“הִסְתַּדְרוּ כֻּלְכֶם בְּשׁוּרָה יָפָה וְאֶתֵּן לְכָל אֶחָד מִכֶּם תְּרוּפָה. זֶה שֶׁיָדוֹ פְּגוּעָה – יָבוֹא אַחֲרַי אֶל הָעֲרוּגָה הַשְׁנִיָה”.
יָצָא הַשַׁעֲלוּל הַקָטָן מִתּוֹךְ הַחֲבוּרָה, הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִשָׁה אֶל הַגִנָה. שָׁם קָטְפָה לוֹ שְׁנֵי עָלִים מִכָּאן, פֶּרַח אֶחָד מִשָׁם, הוֹסִיפָה עוֹד גַרְגֵר קָטָן וּקְצָת אֲבָקָה מִתּוֹךְ צִנְצֶנֶת. עִרְבְּבָה הַכֹּל יַחַד וְאָמְרָה לוֹ:
“שְׁתֵה וֶאֱכֹל – וּבְלַע הַכֹּל!”
שָׁתָה הַשַׁעֲלוּל וּרְאֵה זֶה פֶּלֶה – הַכֹּל עָבַר כּלא הָיָה.
“וְעַכְשָׁו”, אָמְרָה הָאִשָׁה הַטוֹבָה, “נַעֲזוֹר לַשׁוּעָל שֶׁשָׁבַר אֶת אַפּוֹ”.
נִגְשַׁה אֶל צִנְצֶנֶת־הַמוֹר, שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ לֵאמֹר: אַפִּים שְׁבוּרִים.
הוֹצִיאָה מִתּוֹכָהּ כַּפִּית וָחֵצִי אֲבָקָה צְהֻבָּה, הוֹסִיפָה חֲצִי כַּפִּית פִּלְפֵּל שָׁחוֹר וְאָמְרָה לַשַׁעֲלוּל הַבּוֹכֶה:
“נָא לְהָרִיחַ אֶת זֶה הַנִיחוֹחַ – חָזָק חָזָק, בְּכָל הַכֹּחַ!”
הֵרִיחַ הַשַׁעֲלוּל חָזָק חָזָק, שָׁאַף לְאַפּוֹ אֶת כָּל הָאָָבָק, הִתְעַטֵשׁ שָׁלשׁ פְּעָמִים:
“עַטְשִׁי, עַטְשִׁי, עַטְשִׁי!” וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא וּפְלִיאָה: הַכֹּל עָבַר לוֹ, כְּלֹא הָיָה!
עַכְשָׁו הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַשַׁעֲלוּל בַּעַל הַלֶחִי הַנְפוּחָה, זֶה שֶׁהִרְגִיז אֶת הַנְמֵרָה – וְקִבֵּל מִמֶנָה סְטִירָה אַדִירָה.
עִרְבְּבָה הַזְקֵנָה הַרְבֵּה מִינִים שֶׁל עָלִים כְּתוּשִׁים, אֲבָקוֹת וְשָׁרָשִׁים. הָיְתָה בְּתוֹכָם גַם אֲבָקָה נֶגֶד חֻצְפָּה וּתְרוּפָה נֶגֶד עַקְשָׁנוּת, וְטִפּוֹת־דֶרֶךְ־אֶרֶץ וּבְטִיחוּת, וְגַם סַם נֶגֶד נְפִיחוּת, וּבִכְלָל – מִינֵי דְבָרִים שֶׁלֹא מַזִיקִים כְּלָל. אֶת כָּל אֵלֶה עִרְבְּבָה הָאִשָׁה הַטוֹבָה בִּמְעַט דְבַשׁ; מָרְחָה לַשׁוּעָל עַל הַלֶחִי הַכּוֹאֶבֶת וְגַם קְצָת עַל הַלָשׁוֹן הַדוֹאֶבֶת – וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא וּפְלִיאָה – הַכֹּל עָבַר לוֹ, כְּלֹא הָיָה!
אַחַר־כָּךְ לָקְחָה הָאִשָׁה הָרַחוּמָה מִינֵי עָלִים רְחָבִים, כָּתְשָׁה אוֹתָם בַּמַכְתֵּשׁ, הוֹסִיפָה פְּרָחִים וּפְקָעִים, וּקְצַת חֲלֵב־שְׁקֵדִים וְתַמְצִית תְּמָרִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵכִינָה אֶת הַתְּרוּפָה שָׁרָה לְעַצְמָהּ חֲרוּזִים שֶׁהֵם יָפִים לְכָל מַחֲלָה, וְהוֹסִיפָה כַּמָה טִפּוֹת שֶׁל חָכְמָה וּמוּסַר־הַשְׂכֵּל, וְהִנִיחָה הַכֹּל עַל גַבּוֹ שֵׁל השׁוּעַל הָרְבִיעִי, זֶה שֶׁרָצָה לִהְיוֹת צִפּוֹר־כָּנָף, אֲבָל נָפַל מִן הֶעָנָף.
מָנְתָה לְאַט לְאַט מֵאֶחָד עַד שֶׁבַע – וְלֹא עָבְרוּ שְׁנִיָה וָרֶבַע – וְהוֹפּ! הַכֹּל עָבַר! לֹא נִשְׁאַר דָבָר!
![11.jpg] (/rails/active_storage/blobs/redirect/eyJfcmFpbHMiOnsibWVzc2FnZSI6IkJBaHBBMGx1QWc9PSIsImV4cCI6bnVsbCwicHVyIjoiYmxvYl9pZCJ9fQ==–9040418b1937c12026bbbb9af2564ef27f2ce503/11.jpg)
לְבַסוֹף נִגְשַָׁה הָאִשָׁה אֶל הַשַׁעֲלוּל הַחֲמִישִׁי, לִטְפָה אֶת זְנָבוֹ הָאֲדַמְדָם, הִכְּתָה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה עַל חָטְמוֹ הַלַח וְאָמְרָה בְּקוֹל רַךְ:
“דַי, חֲמוּדִי, דַי. לִבְכּוֹת לא כְּדַאי. הָאַחִים שֶׁלְךָ כְּבָר בְּרִיאִים. הֵם שׁוּב עַלִּיזִים, הֵם שׁוּב זְרִיזִים. נַגֵב הָעֵינַיִם – וְחַיֵךְ נָא אֵלַי!”
אִמָא שׁוּעָלָה שָׂמְחָה עַד מְאֹד, הוֹדְתָה לָאִשָׁה הַטוֹבָה וְכָמוֹהָ עָשׂוּ גַם כָּל הַשַׁעֲלוּלִים־הַתַּעֲלוּלִים: נִפְנְפוּ שָׁלוֹם בַּזְנָבוֹת הָאֲדַמְדַמִים וְהָלְכוּ אֶל הַיַעַר בּרִיאִים וּשְׁלֵמִים.
וְהַזְקֵנָה הַטוֹבָה הִבִּיטָה אַחֲרֵיהֶם, וְאַחַר־כָּךְ הִבִּיטָה בַּשֶׁמֶשׁ שֶׁעָמְדָה בְּאֶמְצַע הַשָׁמַיִם וְקָרְאָה:
“הוֹי, הַגִנָה צְמֵאָה!”
חִישׁ מַהֵר אָצָה לְהַשְׁקוֹת וְלַעֲדוֹר, לְנַכֵּשׁ וְלִגְדֹר, לִנְטוֹעַ וְלִזְרוֹעַ, וּלְהָכִין תְּרוּפוֹת לְכָל סוֹבֵל.
כִּי אֵין שָׂכָר טוֹב לָרוֹפֵא מִתּוֹדָתוֹ שֶׁל הַמַבְרִיא!
