עַל פְּנֵי חַיֵינוּ מַה נָשִׂישׂ אֶל עֹשֶר,

כִּי הוּא חָזָק מִכֹּל וְיָד אַף תְּמֻשׁוֹ.

מַה כָּל הַהֲבָלִים, אַהֲבָה וְגִיל וָאשֶׁר,

סַמִים עַל פִּי אָבְדָן, מִלוֹת סְרָק נִכְמָשׁוֹת.

עֵת הַזָהָב אֵלֵינוּ יִתְנוֹצֵץ בַּסֵתֶר,

בְּרֹחַב יָד נִחְיֶה סַהֲרוּרִים מִדְרוֹר

וּנְדַמֶה כִּי מִלֵדָה נוֹעַדְנוּ אֶל הַכֶּתֶר,

וְלַזָהָב סְגֻלוֹת וּלְכָל מַדְוִים – מָזוֹר.

יָרוּמוּ הָעֵינַיִם בְּבוּז לִבְנֵי הָאֵפֶר

יֵחַם הַלֵב בִּבְרַק אַבְנֵי הַיְקָר.

וְלֹא נִרְאֶה רָאֹה, כִּי בִּמְרוֹמִים רוֹחֶפֶת

יָד שֶׁל מַלְאָךְ אָפֵל, מִמָחוֹז רָחוֹק וָקָר.

וּבַשַׁלְוָה נִכְסַל, נֵרֵד מִנֶכֶס־נֶכֶס

וּמִמָרוֹם אַט אַט נִפֹּל מִתְרוֹשְׁשִׁים.

לְפֶתַע בְּבֵיתֵנוּ יְחַבְּקֵנוּ נֶכֶר

וְלֶחֶם צַר נֹאכַל בִּנְהִי וּלְחָשִׁים.

בְּבֶכִי מִתְמוֹגֵג נִתֵּן אֶת חֲמוּדוֹת הַבַּיִת

וְאַף נַגִיעַ עַד לַעֲגִילֵי כְּלוּלוֹת.

הָעֹנִי הָאָרוּר, עַקְשָׁן גְדוֹל הָעֵינַיִם,

מַחֲזִיר אֶל הַשְׂפָתַיִם בְּרָכָה וּשְׁלַל קְלָלוֹת.

וְלֹא מַרְפֶּה, חוֹפֵר וְשָׂשׂ לִשְׁיָרֵי עֹשֶׁר,

הַמַזְכִּירִים לִבְנֵי הַבַּיִת זָהֳרֵי עָבָר;

וּמְנַחֵם אוֹתָם בַּהֲבָלִים שֶׁל אַהֲבָה וָאֹשֶר!

אַךְ בְּגַפּוֹ חוֹזֵר אָדָם אֱלֵי עָפָר.