לָהֲטוּ מִנִי אֵשׁ רַעֲפֵי הַגַגוֹת.

הֵם כִּסוּ מִנִי אוֹר אֶת רְעַב בְּנֵי הַבָּיִת.

הֵם יִשְׁנוּ בַּלֵילוֹת עִנוּיִים וְתוּגוֹת

מֵעֲלוֹת זְעָקָה גְדוֹלָה לַשָׁמַיִם.

מִסֵי מֶלַח וּפְדוּת, פְּרִי שָׂדוֹת וִיקָבִים

נִלְקְחוּ לַמַלְכוּת, לִגְדוּדֵי הַחַיִל.

עַל גַגוֹת הַבָּתִּים לָהֲטוּ רְעָפִים,

בַּמִסְתָּר פָּרְחוּ גִדְרוֹת תַּיִל.

וְהֵם שֶׁהוּקְמוּ בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה

בְּקוּם־עָם יוֹשְׁבֵי־בַּיִת לַמֶרֶד.

קַלָעִים רוֹבֵיהֶם נָתְנוּ בִירִיָה,

אֵיךְ יֵדְעוּ לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת?

רַעֲפֵי הַגַגוֹת נִקְרְעוּ מִמִלֵאת.

הֵם יָקְדוּ כַּטוֹב בַּנֶשֶׁק.

יוֹם תְּקוּמָה, יוֹם רַעַף־הַבָּתִּים הַשׁוֹלֵט,

דֹם מִצֵאת. דֹם מֵרֶדֶת לֵיל נֶשֶׁף. ––

כֹּה עָבְרוּ הַיָמִים. שׁוּב כֻּסוּ הַגַגוֹת,

אַךְ אַתָּה עוֹד תָּשׁוּב לְעֵת צַר וְרָעָב.

כִּי חַיִים בַּלֵילוֹת עִנוּיִים וְתוּגוֹת

הַמְצַפִּים לְךָ, יוֹם הָרַעַף!

וָאָנוּס. מִנִי אָז אֵין בִּי יוֹם שֶׁנוֹשַׁע;

כָּל אָבִיב נֶחֱנָק מִנִי אֵשׁ לְעָשָׁן;

אֶת לִבִּי שֶׁנִסְגַר אֵין לִפְקֹחַ.

שׁוֹבִי הָאָהוּב, רַק אַתָּה לֹא תִסוֹג,

תִּשְׁאָלֵנִי לְשִׁיר־הַשִׁירִים שֶׁלַזֵכֶר.

וַאֲנִי אֶת הַמַר בִּי הָפַכְתִּי מָתוֹק

כְּדֵי לִנְשֹׁם וְלָשׁוּב וְלָשׁוּב מֵרָחוֹק

אַךְ שִׁירַי דָמְמוּ דֹם בַּנֶכֶר.

עַד כִּי שַׁבְתִּי הַיוֹם וּפְקָדַנִי הַשִׁיר.

עֲלָמוֹת, אַל תּוֹסֵפְנָה לָלֶכֶת.

אֶת הַבֹּשֶׁם עֲצֹר מֵהָצִיף אֶת הָעִיר

פֶּן אֶגְוַע מִכְּאֵב וּמֵאשֶׁר בָּהִיר

בְּגַנֵי נִשְׁמָתְךָ הַמוֹלֶכֶת.