בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַשֶׁמֶשׁ,

וּמִן הַשֶׁמֶשׁ נִתְּזָה הָאֲדָמָה.

וְאָנוּ בָּאנוּ מֵעָפָר.

קְדוּמִים, קְדוּמִים חַיֵינוּ,

מִי יִזְכְּרֵם מִקֶדֶם,

מִי יִכְאֲבֵם מִדוֹר.

מִקֵץ, מִקֵץ לַכֹּל,

עֵת הִבְהוּבִים קַלִים

מְהַבְהֲבִים יָמֵינוּ אֱלֵי קֵץ,

גוֹבְרוֹת הַמְדוּרוֹת

עַל הָרָמוֹת מִקֶדֶם.

גוֹבְרוֹת הַמְדוּרוֹת

נַפָּחֵי הָעֶשֶׁת –

שׁוֹפְכִים אֶת חֲמָתָם

עַל בָּמָתֵי תֵבֵל.

אָנוּ נַרְחִיק רְאוֹת,

נִזְכֹּר, אוּלַי נִזְכֹּר

כָּל עֲלִילוֹת מִקֶדֶם

וְכָל פְּעוּטֵי־רֶגַע

יִהְיוּ כִּנְפִילִים.

וּשְׁנֵי חַיֵינוּ אָז,

אוֹתָם רִגְעֵי הָאשֶׁר,

יִהְיוּ שָׁנִים מֵאוֹת,

לֹא יִסָפְרוּ מֵרֹב.

נִזְכֹּר, אוּלַי נִזְכֹּר,

אֶת עֲלִילוֹת גַן־עֵדֶן.

אֵיךְ תַּמְנוּ בַּבְּשָׂרִים וַנְגֹרַשׁ לָעַד.

לָעַד, לָעַד יֵלֵךְ אָדָם מִגַנֵי־נֹעַר.

גַם בֶּעָפָר אִם יִתְפַּלֵשׁ

וְרֹאשׁ יָטִיחַ אֱלֵי כֹּתֶל –

לָעַד יֵלֵךְ אָדָם מִגַנֵי־עֵדֶן,

אַךְ אֲלֵיהֶם יִשָׂא אֶת כָּל חַיָיו לָעַד.