שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי

לְהַבִּיט אֶל כּוֹכָבִים

מִלַּחְתּוֹם עַל פְּסַק־דִּין שֶׁל מָוֶת.

שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי

לְהַקְשִׁיב אֶל קוֹלָם שֶׁל פְּרָחִים,

הַמְלַחֲשִׁים: “זֶה הוּא!”

בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי הַגָּן,

מִלִּרְאוֹת קְנֵי־רוֹבִים,

הַהוֹרְגִים אֶת הַמְּבַקְּשִׁים

לְהָרְגֵנִי.

הִנֵּה מִשּׁוּם מָה לְעוֹלָם,

לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה לְשַׁלִּיט!