אַךְ פִתְאֹם הִסְתַּחְרֵר הָעוֹלָם… הָעֲנָק

הִתְנוֹדֵד כַּשִּׁכּוֹר. בְּעֵינָיו הַתּוֹעוֹת –

עֲרָפֶל… הוּא צָנַח. – – – וַיְכַס בְּגוּפוֹ

פְּנֵי-כָרִים וּשְׁדֵמוֹת, פְּנֵי-הָרִים וּגְבָעוֹת. – – –

כֹּה רָבַץ לְלֹא נִיד, וְנִצְמַד

כְּנִצְמָת לַקַּרְקַע, לִבְשָׂרוֹ-שֶׁל-עוֹלָם,

עֵד טִשְׁטוּשׁ הַתְּחוּמִים בֵּינוֹתָם:

אֲדָמָה וְאָדָם הִתְלַכְּדוּ לְאֶחָד.

וּבְרִיאָה נִבְרְאָה: כָּל-עוֹרְקֵי-הָעֲנָק

הִתְפָּרְצוּ, נֶחְלְצוּ מִגּוּפוֹ – וְחָתְרוּ

וְחָדְרוּ בִּגְוִיַּת הָעוֹלָם, נִמְשְׁכוּ

לְרָחְבָּהּ, לְאָרְכָּהּ, לְעָמְקָהּ,

הִתְפַּצְּלוּ

לִרְשָׁתוֹת דַּקִּיקוֹת וְתָעוּ בְּכָל-סְבַךְ-

הָרְקָמוֹת… וּבְתָאֵי-הָרְקָמוֹת נִבְלְעוּ

בִּרְהָטִים חֲדָשִׁים, שֶׁעִקְּלוּ אֶת דַּרְכָּם

וְחָזְרוּ בְּצִנּוֹר מְאֻחָד אֶל-לִבּוֹ –

לֵב-אָדָם, שֶׁהָיָה לְלִבּוֹ שֶׁל עוֹלָם…

אֶל-הַכֹּל וּבַכֹּל וּמִכֹּל כִּי זָרַם

זֶה דָמוֹ הָאָדֹם וְהַחַם…

כִּי הָיָה הָעוֹלָם עַל-צְבָאוֹ לְנַפְשׁוֹ –

הַגְּוִיָּה. – – –

מַה הִרְגִּישׁ אָז הָאִישׁ? מוּעָקָה אֲיֻמָּה:

בְּלִבּוֹ הִתְקַפְּלָה סוּפַת-גִּיל וִיצִירָה,

וּכְאוּבַת-מְצָרִים וּצְמֵאַת-מֶרְחָבִים

רָעֲדָה, רָטְטָה וְצִפְּתָה לְתוֹרָהּ…