שַׁבָּת –

הָיָה חָשׁ כְּמַשַׁק-כְּנָפַיִם בְּלִבּוֹ.

הָיָה זוֹקֵף גַּבּוֹ וּמִתְנַעֵר.

עֲקַת-הָעוֹל שֶׁבִּכְתֵפוֹ

הָיְתָה פּוֹרַחַת וְנִתְלֵית כַּעֲנָנָה בַּתְּכֵלֶת,

וְחֶבֶל-הַשַּׂקִּים שֶׁל סֻבָּלוֹ

הָיָה עוֹלֶה וּמְרַחֵף בָּאוֹר,

נִפְזָר קוּרִים קוּרִים,

נִשְׁזָר מִשְׁזַר-פְּלָאִים,

נִרְקָם חֲלוֹם.

אוֹתָהּ שָׁעָה,

כִּמְרַחֲפוֹת בְּכַנְפֵי-זֶמֶר,

הָיוּ רַגְלָיו נוֹשְׂאוֹת אוֹתוֹ

אֶל חֹרֶשׁ-רְחָשִׁים,

בֵּית-מַחְבּוֹאִים

לְשֶׂבַע בְּנוֹת-הַשִּׁיר וְלוֹ.

בְּחֹרֶשׁ-רְחָשִׁים

הָיָה שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן עַל מַצָעֵי-שַׁלֶּכֶת,

כֻּתֹּנֶת-הֲזָיוֹת עַל בְּשָׂרוֹ,

וְכָל הַחֹרֶשׁ מִתְנַדְנֵד תַּחְתָּיו כָּעֲרִיסָה,

צִפֳּרִי-שִׁיר שֶׁלּוֹ שׁוֹרוֹת עָלָיו

וּבְנוֹת-הַשִּׁיר בְּמַעְגַלָּיו

מְחוֹלְלוֹת.