שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וּמְצָאוֹ אָפֵל.

בָּדַק הַנֵּר, הַנֵּר הָיָה כָּבוּי.

יָצַק הַשֶּׁמֶן בַּבָּזִיךְ,

הֵיטִיב הַפְּתִילָה,

מִשֵּׁשׁ לִבּוֹ בַּחֲרָדָה –

וְלֹא מָצָא בּוֹ אֵשׁ!

גַּחֶלֶת שֶׁיָּקְדָה בּוֹ בְלִבּוֹ

אָזְלָה בְּתַנּוּרוֹ שֶׁלַּנַּחְתּוֹם,

בְּתַחְתִיּוֹת הַשּׁוּק.

רָאָה שֶׁכָּךְ,

הָלַךְ אֶל אֲדוֹנוֹ רִאשׁוֹן

וּבָא לַסֶּלַע שֶׁעָקַר וְהֶחֱזִיר לִמְקוֹמוֹ,

נִפֵּץ עָלָיו אֶת הָאָסוּךְ.

*

הָיָה צוֹפֶה בַּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר,

מַבִּיט בְּצַחְצוּחֵי הַשֶּׁמֶן הַשָּׁפוּךְ

עַד שֶׁגְמָעָן עָפָר.

לָבַשׁ כֻּתֹּנֶת שֶׁל שִׁכְחָה,

שָׁב אֶל בֵּיתוֹ.

אָמְרָה לוֹ רַעְיָתוֹ נוּגַת עֵינַיִם:

הַעִיר הַזֹּאת!

עַד מָתָי נֵשֵׁב בַּחֲשֵׁכָה?

רְאֵה, אַף פַּת אֵין לִילָדֵינוּ,

שֶׁהַנַּחְתּוֹם פָּסַח הַבֹּקֶר עַל דַּלְתֵּנוּ –

קוֹל יָצָא בָּעִיר: לַחְמוֹ שֶׁלַּנַּחְתּוֹם

שׂרַף הַלַּיְלָה בְּגַחַלְתְּךָ,

וְלֹא רָדָה אֶלָּא

כִּכְּרוֹת-פֶּחָם

וְגֶחָלִים.

הִתְחִיל בֵּיתוֹ שׁוֹקֵעַ וְנוֹטֶה בָּאֲלַכְסוֹן,

וְגֶבַע – שֶׁעָמַד עָלָיו הַבַּיִת – מִתְעַקֵּם,

וְשֶׁבַע בְּנוֹת-הַשִּׁיר

פּוֹרְשׁוֹת מִשִּׁפּוּלֵי גַּגּוֹ,

עָגוֹת מֵעַל רֹאשׁוֹ

בְּהִי. – – – – – – – – – –

*

נָבוֹךְ.

קָם וּבָרַח.

הָלַךְ אֶל אֶרֶץ אֲפֵלָה.