ג

יָד רְחוֹקָה הִשְׁלִיכָה עַל פָּנָיו

צֵל דַּק לֹא יֵרָאֶה

נִמְכַּר – וְלֹא יָדַע שֶׁהוּא

עַבְדּוֹ שֶׁלַּקֵּיסָר.

תְּפָשׂוֹ אֲדוֹן הַמְּשָׁרְתִים,

וּלְקָחוֹ אֶל בֵּית הָעֲבָדִים.

קָשְׁרוֹ, כַּדְּלִיל, לְנַעֲלוֹ.

אֲדוֹן הַמְּשָׁרְתִים עֲנָק הָיָה

וְהַפַּיְטָן בַּעֲקֵבוֹ – חָגָב רָפֶה.

הָלַךְ הַשְּׂרוֹךְ אַחַר הַנַּעַל,

הָלַךְ הָעֶבֶד אַחֲרֵי הַשְּׂרוֹךְ.

וְכָךְ עָשָׂה דַּרְכּוֹ אֶל בֵּית הָעֲבָדִים:

רַגְלָיו הָיוּ הוֹלְכוֹת,

לִבּוֹ מֵקִיא אֶת הַדְּרָכִים.

לִוּוּהוּ אֲבֵלוֹת בְּנוֹת הַשִּׁיר,

מֻרְכְּנוֹת-רֹאשׁ פָּסְעוּ מֵעֲבָרָיו דּוּמָם,

לוּטוֹת פָּנִים, מֻרְכְּנוֹת רֹאשׁ,

וְעַל לִבְבֵיהֶן אֶגְרוֹפֵי-עֶצֶב.

לִוּוּהוּ עַד הַשַּׁעַר

וּפָרְשׁוּ,

כִּלְעוּמַת שֶׁבָּאוּ כֵּן הָלְכוּ –

עַד הִמּוֹגָן.

הוּא בְּגַפּוֹ בָּא בֵית הָעֲבָדִים.