שָׁלַח יָדוֹ לְנַעֲרָהּ.

בָּא וְעָמַד נֶגְדּוֹ הַמְּמוּנֶה.

אָמַר לוֹ: מִתְמָרֵד אַתָּה?

אֲדוֹן הַמְּשָׁרְתִים עֲנָק הָיָה

וְהַפַּיְטָן בַּעֲקֵבוֹ – חָגָּב רָפֶה.

קְשָׁרוֹ בַּשְׂרוֹךְ לְנַעֲלוֹ.

נִגְרָר אַחַר הַמְּמוּנֶה כַּדְּלִיל:

הָלַךְ הַשְּׂרוֹךְ אַחַר הַנַּעַל,

הָלַךְ הָעֶבֶד אַחֲרֵי הַשְּׂרוֹךְ.

הָיָה בּוֹכֶה וּמִתְאַבֵּל עַל הַצִּפּוֹר.

אָמַר לַמְּמוּנֶה:

מַה תְּבַקֵּשׁ – וְאֶעֱשֶׂה לְךָ? וּמָה אֶתֵּן לְךָ –

וְצֵל זֶה שֶׁהִקְפִּיא צִפּוֹר קְטַנָּה שֶׁלִּי –

תָּסִיר מֵעַל כְּנָפֶיהָ – וְתִפְרַח דְּרוֹר!