… ואדוני לאדוניו יתן את הדמים

עָשָׂה הַמְּמוּנֶה כַּפָּיו כַּפּוֹת מֹאזְנַיִם וְשָׁקַל:

מְנֵה, מְנֵה, תְקֹל – שְׁקֹל עַל כַּפִּי

שְׁלשִׁים שִׁקְלֵי זָהָב, דְּמֵי נֶפֶשׁ הַצִּפּוֹר.

אֶקַּח – וַאֲשַׁגֵּר לַאֲדוֹנִי,

וַאֲדוֹנִי לַאֲדוֹנָיו יִתֵּן אֶת הַדָּמִים,

הַלָּה – לְיַד הַשָּׂר,

הַשָּׂר – לְבֵיִת גְּנָזָיו שֶׁלַּקֵּיסָר.

לַסּוֹף יָנִיעַ הַקֵּיסָר אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁלּוֹ,

צֵל אֶצְבָּעוֹ יִסַּע מֵעַל

צִפּוֹר קְטַנָּה שֶׁלְּךָ, שֶׁאֶבֶן הִיא,

וְלֶעָתִיד-לָבוֹא, וְאִם תִּזְכֶּה

וְעַד אוֹתוֹ הַיּוֹם אִם לֹא תָמוּת

אוֹתָהּ בִּרְיָה קְטַנָּה –

תָּשׁוּב הָאֶבֶן וְתִהְיֶה צִפּוֹר,

תִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ וְתִפְרַח דְּרוֹר.

נִשְׂבַּע אוֹתוֹ פַּיְטָן:

לְמַעַן הַצִּפּוֹר אֶחְיֶה,

וְלֹא אֶשְׁקֹט עַד שֶׁאוֹצִיא אוֹתָהּ לַדְּרוֹר!

מִצָּה לְשַׁד כָּל עַצְמוֹתָיו וַעֲשָׂאוֹ

נֵר לְסוֹפֵי לֵילוֹת,

שָׂרַף שַׁבְּתוֹתָיו,

טָרַף כָּל רֶגַע הֲפוּגוֹת

בֵּין מַשָּׂאוֹי לְמַשָּׂאוֹי,

קָרַע מֵעַפְעַפְּיו שָׁעוֹת שֶׁל תַּרְדֵּמָה.

וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה חוּץ לַשּׁוּרָה –

לוֹקֵחַ מִדָּמוֹ

וּמְחַסֵּר מִבְּשַׂר לִבּוֹ,

וּמְקַפֵּל מְאוֹר-עֵינָיו –

עַד שֶׁצָּבָר עַל יָד

שְׁלשִׁים שִׁקְלֵי זָהָב.