נַגֵּן, בְּנִי וְיִמָּלֵא חֲלָל הַחֶדֶר

סַגְרִיר צְלִילִים נוּגֶה, נוֹקֵב.

אֶסְגֹּר עֵינַי. הַלֵּיל בְּעַד שְׁמוּרוֹת הַצֶּדֶף

יִשְׁזֹר בַּלָּדַת הַכְּאֵב.

הָיְתָה זוֹ, לֹא הָיְתָה, אַךְ בִּי הִיא מִתְקַיֶּמֶת

וּמְלַוָּה אֶת צְעָדַי.

הִיא פוֹעֲמָה קִרְבִּי כְהֵד שֶׁל רַחַשׁ-אֶמֶשׁ,

הוֹמֶה כְּמוֹ חֶזְיוֹן אֲזַי.

אֲנִי צוֹפֶה צָפוֹן. טַיְגָה וּכְפוֹר וָשֶׁלֶג

וַעֲרָפֶל בַּמֶּרְחַקִּים.

וּכְמוֹ טָבַע בְּיָם הַנְּשִׁיָּה הָחֶלֶד,

נִטַּשְׁטְשׁוּ הָאֳפָקִים.

וְאֵין רְסִיס זִמְרָה וְאֵין צִפְצוּף סִירֶנוֹת

זֶה חֳדָשִׁים הַרְבֵּה נִשְׁמָע,

רַק נְסִירַת עֵצִים כָּל הַיָּמִים נוֹגֶנֶת

וּמוֹצְצָה בְּזִמְזוּמָהּ.

עַל יַד קוֹצֵי הַתַּיִל הֵם עוֹבְדִים בְּאֵלֶם,

הָאֻמְלָלִים הָגְלוּ לְכָאן:

הֵם נִשְׁלְחוּ מִמַּחֲנָק שֶׁל בָּתֵּי-כֶלֶא

לְקוֹר, לְפֶרֶךְ, לְאָבְדָן.

וּבֵינֵיהֶם גַּם הִיא, הַחֲלוּמָה, עוֹמֶדֶת

מִתְכּוֹפְפָה עַל בּוּל עֲנָק:

הַיָּד הַמְנַסְּרָה בְּלִי אוֹנִים מוֹעֶדֶת,

הַלֵּב דּוֹפֵק בְּקוֹל חָזָק.

בָּעֶרֶב הִיא יוֹשְׁבָה בְפִנָּתָהּ עוֹגֶמֶת

עַל הַמָּרָק הַמְּצֻנָּן;

אֶת סְמַרְטוּטֶיהָ הַקְּפוּאִים הִיא מְחַמֶּמֶת

עַל יַד תַּנּוּר פּוֹלֵט עָשָׁן.

אַחַר עוֹלָה הִנָּהּ עַל קֶרֶשׁ הַיָצוּעַ

וּבַמִּטְפַּחַת מִתְכַּוְּצָה,

וּבְלִי נִשְׁמָע הַקּוֹל אֲזַי שְׂפָתָהּ תָּזוּעַ

עִם הַתְּפִלָּה הָרְצוּצָה:

"לֹא אָבוֹא, אֵלִי, בִּטְעָנוֹת אֵלֶיךָ

לִשְׁאֹל עַל מָה כֹה אֲעֻנֶּה,

חַטָּאת לֹא יְדוּעָה רוֹבֶצֶת עַל הַשֶּׁכֶם

וּפֶשַׁע שׁוּם לֹא אֲכַנֶּה.

אֲבָל, שַׁדַּי נוֹרָא, אֲנִי תוֹדָה נוֹתֶנֶת

עַל שֶׁאוֹתִי גֵרַשְׁתָּ רַק,

לָסוּף בְּלִי עֵדִים, לִנְפֹּל בְּלִי מִשְׁעֶנֶת, –

וְהוּא נִשְׁאַר שָׁם בַּמֶּרְחָק…

מַה טוֹב כִי לֹא מִצְחוֹ הָרַךְ נִסְדַּק בָּרוּחַ

כִּי לֹא גַבּוֹ קֻמַּר, הוּכַף,

כִּי לֹא גוּפוֹ מֵרַעֲבוֹן-תָּמִיד נָפוּחַ,

כִּי לֹא בָצְקוּ מִקּוֹר רַגְלָיו.

מַה טוֹב כִּי לֹא יָדָיו הָעֲנוּגוֹת תִּקְפֶּאנָה

מֵעֵבֶר לְאַלְפֵי מִילִים,

כִּי מִמֶּרְחָק אֲנִי הוּבֵאתִי הֵנָה,

לֹא הוּא, לֹא הוּא, לֹא בַעֲלִי.

וּפְרֹשׂ גַּם לְהַבָּא עָלָיו סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,

גּוֹנֵן עָלָיו בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם,

חַזֵּק רוּחוֹ בָּאַהֲבָה אֲשֶׁר נִמְשֶׁכֶת

מִצְּפוֹן טַיְגָה וְעַד הַיָּם…

הַרְחֵק מִכָּאן וַדַּי עוֹמֵד הוּא בְעַצָּבֶת,

מַבִּיט עָלַי בְּעֵין כְּרוּב.

אֲנִי אָסוּף אוּלַי, אַךְ דֹּם לִפְנֵי הַמָּוֶת

אֶחְזֹר אֶלְחַשׁ: אַתָּה אָהוּב…"

…נַגַּן, בְּנִי, נַגֵּן. עֵינִי הַמִּסְתַּגֶּרֶת

תַּמְשִׁיךְ לִשְׁזֹר הַחִזָּיוֹן.

נָטוּס לִרְאוֹת מַה נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הָעֶרֶב

רָחוֹק מִיַּעֲרוֹת צָפוֹן:

כְּרָךְ בַּדָּרוֹם. שֻׁלְחָן עָגֹל עֲלֵי מִרְפֶּסֶת

בִּקְצֵה “הוֹטֶל אַמְבַּסָּדוֹר”.

מַפָּה תַצְחִיר. יְנַצְנְצוּ כְלֵי הַכֶּסֶף

וּמִשְׁתַּקֵּף בָּהֶם הָאוֹר.

הוּא כֹה צָעִיר הָעֶרֶב. וְהַשִּׂיחָה קוֹלַחַת

בֵּינוֹ וּבֵין יְדִידָתוֹ.

הַיַּיִן הַתּוֹסֵס מָלֵא סוֹדוֹת וְרַחַשׁ,

קוֹרֵא לִשְׁכֹּר, לָשִׁיר, לַחְטֹא.

דַּקּוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו וְעַל אַחַת טַבַּעַת.

“מַה זֹאת?” תִּשְׁאַל בְּבַת צְחוֹק.

– “לֹא כְלוּם, יְדִידָתִי, אִשָּׁה הָיְתָה לִי פַעַם”…

וְעַל עֵינָיו נִמְתָּח כְּדוֹק.

"אַךְ זֶה הָיָה מִזְּמָן וְהִיא אֵי-שָׁם אָבָדָה.

נִדְמֶה הַכֹּל כְּלֹא הָיָה…

מֶלְצָר, הָבֵא מַהֵר לַגְּבֶרֶת אוֹרַנְגַ’דָה!

הֵא טַבַּעְתִּי – דְמֵי שְׁתִיָּה!"

… מַדּוּעַ, בְּנִי, מַנְגִּינַתְךָ נִפְסֶקֶת?

אֶרְאֶה אַחֲרִית הַחִזָּיוֹן…

קְצָרָה הַטֶּלֶגְרַמָה, אַךְ הִיא כֹה מְדֻיֶּקֶת;

“נִצַּלְתִּי וּבָאָה הַיּוֹם”.

כֵּן, הִיא בָאָה. מָה אַהֲבָה לֹא מְחוֹלֶלֶת?

מִקּוֹר עַזָּה וּמֵרָעָב,

הִיא נִמְלְטָה אַלְפֵי מִילִים בְּאֹרַח פֶּלֶא

לָשׁוּב אֵלָיו, אֵלָיו, אֵלָיו.

לִבָּהּ כֹּה יֶהֱמֶה וְיִתְפָּרֵץ מִקֶּרֶב:

אֵיךְ יִחַבְּקָהּ בְּאֹמֶץ יָד,

אֵיךְ תִּלָּחֵץ אֵלָיו קְטַנָּה וּמְאֻשֶׁרֶת,

גַּם הוּא בְרָב אָשְׁרוֹ יִרְעָד!

הִנֵּה הוֹלֵךְ הוּא לִקְרָאתָהּ… אִטִּי הַצַּעַד

וּבִזְהִירוּת יָדוֹ מוֹשִׁיט:

"מַה בְּרִיאוּתֵךְ? סַפְּרִי אֵיכָכָה-זֶה הִגַּעַתְּ,

אֵיךְ שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים חָיִית?"

רַק רֶגַע קַל הִיא נִצְמְדָה אֵלָיו בְּכֹחַ,

אַךְ מֵעֵינָיו הַקּוֹר נָשַׁב –

וְהִיא חָדְלָה מֵרְאוֹת וְהִיא פָסְקָה מִשְּׁמֹעַ

וְהִיא צָנְחָה דֹם לְרַגְלָיו…

… נַגֵּן, בְּנִי, נַגֵּן לִי עוֹד וְעוֹד בְּלִי הֶרֶף

עֵינַי מִדְּמָעוֹת כָּהוּ.

אֲנִי אֶסְגֹּר אוֹתָן, אֶשְׁזֹר בַּלָּדַת עֶרֶב

עַל הוּא וְהִיא, עַל הִיא וְהוּא.